דין לייטרסדורף, מייסד Decart: כך נבנה מישראל חברה של טריליון דולר (קילוקורן) - #3

סקירה

הראיון בפודקאסט של רעים שירמן עוסק במהפכת הבינה המלאכותית, בהשפעתה על מאזן הכוחות העולמי ובניסיון להקים בישראל חברת טכנולוגיה בקנה מידה עולמי. דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ', ממייסדי חברת דקארט, טוען שהבינה המלאכותית אינה רק כלי תוכנה חדש אלא תשתית אסטרטגית שתשפיע על ביטחון, כלכלה, טכנולוגיה וחברה.

הטענה המרכזית היא שמדינות וחברות שיבנו יכולות מובילות בבינה מלאכותית עשויות להפוך למעצמות, ולכן ישראל צריכה לשאוף להיות בין שלוש המדינות המובילות בתחום. לצד החזון הלאומי, דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מדגיש גם יעד עסקי קונקרטי: בניית חברה שתגיע למיליארד משתמשים, באמצעות שילוב של מחקר עמוק, תשתית טכנולוגית ומוצר צרכני רחב־היקף.

רגע מקור רלוונטי: [31:59]–[32:40]

הטיעון המרכזי: מהפכה טכנולוגית שמגדירה מעצמות

דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מציג שרשרת היסטורית: טכנולוגיות יסוד שינו את יכולתן של מדינות להפעיל כוח, ולאחר מכן שינו את המבנה הכלכלי והחברתי. הנשק הגרעיני העניק לארצות הברית, לזמן קצר, מונופול על כוח הרסני; המחשוב והאינטרנט הרחיבו את הגישה לכלים ולמידע; והבינה המלאכותית, לטענתו, מוסיפה לראשונה ישות קוגניטיבית שמסוגלת לפתור בעיות במהירות ובקנה מידה שאינם אנושיים.

מכאן נובעת המסקנה שהבינה המלאכותית עלולה להיות מהפכה עמוקה יותר מהאינטרנט. היא אינה רק מאפשרת לאדם להשתמש במידע, אלא משנה את האופן שבו אדם ומחשב מתקשרים, ואף עשויה להפוך את המחשב לשותף קוגניטיבי קבוע בחיי היום־יום.

ההנחה הקריטית היא שהיכולת של מודלים להשתפר תמשיך לגדול, ושמערכות אלה יעברו ממענה על שאלות כלליות לפתרון בעיות מורכבות. דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מודה שקשה למדוד את קצב ההתקדמות, ואינו מתחייב אם עליונות כזאת תגיע בעוד שנה, חמש שנים או עשרים וחמש שנים.

רגע מקור רלוונטי: [10:39]–[11:31]

הראיות והדוגמאות שהוצגו

דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מבחין בין שני הישגים שונים של הבינה המלאכותית. הראשון הוא ממשק טבעי שמאפשר לאנשים לדבר עם מחשבים בשפה חופשית, במקום לכתוב קוד או להשתמש בשפה פורמלית. השני הוא שיפור ממשי ביכולת של מחשבים לפתור בעיות חדשות ומורכבות יותר, ולא רק לשלוף תשובות שכבר הופיעו בנתוני האימון.

הוא מביא את צ׳אט־ג׳יפיטי כדוגמה למוצר שהנגיש את המחשבים דרך שפה אנושית. לדבריו, בעתיד הממשק יהיה רב־ערוצי: המערכת תשמע את המשתמש, תראה את סביבתו, תציג מידע ותלווה אותו בזמן אמת. הדוגמה שניתנה היא עוזר אישי שמבין מה המשתמש רואה ברחוב ומגיב לכך בלי צורך בהקלדה.

בהקשר העסקי, דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מציין שלושה סוגים אפשריים של חברות ענק בתחום: חברות חומרה ושבבים שיתחרו בחברות המובילות בתחום המעבדים. חברות תשתית שיבנו מחדש את שירותי הענן לעידן שבו עומסי העבודה מבוססים על מעבדים גרפיים ומודלים. חברות יישומים צרכניות שיגיעו למאות מיליוני משתמשים או למיליארד משתמשים.

דקארט מוצגת כדוגמה לניסיון לחבר בין מעבדת מחקר, תשתית טכנולוגית ומוצרים צרכניים. אחד המוצרים שתוארו מייצר וידאו בזמן אמת ואף מדמה משחק מחשב באמצעות יצירת פיקסלים, בלי מנוע משחק מסורתי. לפי דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ', המוצר הגיע למיליון משתמשים בתוך זמן קצר ולחשיפה רחבה ברשתות החברתיות, אך המספרים נאמרו במסגרת הראיון ואינם מאומתים בו באופן עצמאי.

רגע מקור רלוונטי: [57:02]–[58:33] דוגמה נוספת היא ההשוואה בין פייסבוק לבין חברת אופן־איי. פייסבוק צמחה במהירות יחסית לאחר השקתה, ואילו אופן־איי צברה במשך שנים פעילות מוגבלת לכאורה לפני שקפצה למאות מיליוני משתמשים בעקבות צ׳אט־ג׳יפיטי. הדוגמה משמשת כדי לטעון שאין עדיין ספר־מתכונים ברור להקמת חברת צרכנות בעידן הבינה המלאכותית.

רגע מקור רלוונטי: [49:12]–[50:42]

התובנות הייחודיות על ישראל

דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' אינו מקבל את הטענה שישראל פספסה את מהפכת הבינה המלאכותית. הוא מבחין בין בניית חברות קטנות ובינוניות, שבהן ישראל עשויה להצליח, לבין יצירת חברות ענק שמכתיבות את קצב התעשייה ומשנות את מאזן הכוחות. לטענתו, עדיין אפשר לבנות בישראל חברות גדולות מאוד, משום שהתחום נמצא בשלבים מוקדמים יחסית.

עם זאת, הוא מצביע על פער משמעותי: לישראל יש מומחיות רבה בתוכנה ברמת מערכת, באבטחת מידע ובפיתוח קרוב לחומרה, אך פחות מומחיות במחקר בסיסי של אלגוריתמים, מודלים ונתונים. לכן, היתרון הישראלי עשוי להיות דווקא בחיבור בין חוקרים עמוקים לבין מהנדסים שמסוגלים לגרום למערכות לעבוד בפועל על גבי מחשבים ושבבים. התפיסה הלאומית שלו רחבה יותר מהצלחתה של חברה אחת.

הצלחה אמיתית תהיה, מבחינתו, מצב שבו ישראל נמצאת בשלישייה המובילה בעולם, גם אם החברה שתתרום לכך לא תהיה דקארט. הדבר דורש אקוסיסטם של חברות, אקדמיה, כוח אדם ומרכזי מחקר. רגע מקור רלוונטי: [53:38]–[54:45]

תחזיות ותנאים להצלחתן

התחזית הרחבה היא שהבינה המלאכותית תקבע חלק גדול ממפת המעצמות העתידית. דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מציב את ארצות הברית וסין בשני המקומות הראשונים כיום, ושואל אם ישראל יכולה להיכנס לשלישייה הראשונה. תחזית זו תלויה לא רק בכישרון מקומי, אלא גם ביכולת לשמר חוקרים, להקים חברות עצמאיות ולפתח תשתית מחקרית ותעשייתית.

ברמה העסקית, הוא מאמין שהמוצר הצרכני הגדול הבא עדיין לא נוצר. צ׳אט־ג׳יפיטי, לשיטתו, לא יהיה היישום האחרון שיגיע למאות מיליוני משתמשים. התנאי לכך הוא מוצר שמציע חוויה חדשה לגמרי, ולא רק תוספת קטנה למוצר קיים.

התחזיות ייחלשו אם קצב השיפור של המודלים יאט, אם העלויות של אימון והרצה יישארו גבוהות מדי, אם המשתמשים לא יאמצו ממשקים חדשים או אם חברות גדולות יצליחו לסגור את הפער באמצעות הפצת יכולות דומות. גם לגבי ישראל, ריכוז הכישרון בחברות זרות עלול להחליש את הסיכוי להקמת חברות מקומיות מובילות. רגע מקור רלוונטי: [21:08]–[21:49]

המשמעות המעשית ליזמים ולתעשייה

הלקח המעשי הראשון הוא לא להסתפק בהקמת חברה קטנה רק מפני שהמודל הזה מוכר ונוח יותר. דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מתאר החלטה מודעת של מייסדי דקארט לנסות לבנות חברה בקנה מידה חריג, גם במחיר של סיכון אישי ומקצועי גבוה. הלקח השני הוא להיזהר מספרי־מתכונים קיימים.

בתחומים כמו אבטחת מידע יש דפוס מוכר להקמת חברה: צוות מייסדים, גיוס עובדים, לקוחות ראשונים וצמיחה מדורגת. לעומת זאת, אין דפוס מוכח להקמת מוצר שמגיע למיליארד משתמשים. לכן צריך לבחון מחדש את ההנחות המקובלות ולא להעתיק אוטומטית את דרכי הפעולה של חברות מהעשור הקודם.

הלקח השלישי הוא ששאיפה למוצר צרכני גדול מחייבת שילוב בין שני סוגי יכולות: מחקר ופיתוח של מודלים, ובניית מוצר פשוט, מהיר וממכר למשתמשים. לפי דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ', דקארט מנסה להחזיק את שתי היכולות בתוך אותה מסגרת, במקום להסתמך רק על מודלים חיצוניים. רגע מקור רלוונטי: [1:01:14]–[1:02:49] מבחינת ישראל, המשמעות המעשית היא להשקיע גם באנשים ובמוסדות שמפתחים את הטכנולוגיה עצמה, ולא רק ביישומים מסחריים.

דין לייטרסדורף / גיא קצוביץ' מציע להרחיב את בסיס הכישרון מעבר לתל אביב, להביא מומחים מחו״ל כשצריך, ולבנות קהילה שמחברת תעשייה, אקדמיה וממשלה.