"תקשורת הימין בזינוק של 300% ותקשורת השמאל בהתרסקות של 40%" המהפכה התקשורתית הושלמה

סקירה

סקירה כללית בשיחה בערוץ טוב, המגיש טל ברכה משוחח עם איש התקשורת והסופר חנן עמיאור על מה שהם מציגים כמהפכה ביחסי הכוח בין התקשורת הממוסדת, הרשתות החברתיות והמחנה הפוליטי הימני. הטענה המרכזית היא שסיפור שפורסם בהארץ על אזהרה כביכול שקיבל בנימין נתניהו משליט איחוד האמירויות לפני 7 באוקטובר נבלם במהירות משום שהציבור הימני, כלי תקשורת חלופיים והרשתות כבר אינם מקבלים את סדר היום של העיתונות הוותיקה כמובן מאליו. הדיון מתרחב לשתי זירות נוספות: לחץ פעילי ליכוד נגד מהלך פנימי של חיים כץ, והשריונים שנתניהו בחר לרשימת הליכוד.

לפי טל ברכה וחנן עמיאור, שתי הזירות מלמדות שהבוחרים אינם “כת” המצייתת למנהיג, אלא ציבור שמסוגל להפעיל לחץ, להפוך החלטות ולדרוש ייצוג אידיאולוגי ברור. - רגע מקור רלוונטי: [00:01] פתיחת הדיון מציגה את פרשת הארץ ואת “המהפכה התקשורתית” כנושא המרכזי. הטיעון המרכזי עמיאור בונה שרשרת סיבתית פשוטה: בעבר פרסום מרכזי בעיתון כמו הארץ היה יכול לקבוע סדר יום לכמה ימים, גם אם הוכחש; כיום פרסום כזה נבחן מיד בידי רשתות חברתיות, ערוצים חלופיים וקהל פוליטי חשדן.

לכן, לטענתו, סיפור שאינו עומד במבחן ההיגיון הפנימי והראיות מתפוגג במהירות במקום להפוך לנרטיב ממושך. ההנחה שמחזיקה את הטיעון היא שהכוח התקשורתי עבר ממונופול של עיתונות וערוצי טלוויזיה מרכזיים למערכת מפוזרת יותר, שבה הציבור עצמו דורש ראיות. עמיאור מדגיש במיוחד את הדרישה להקלטה מלאה של השיחה הנטענת, ולא להסתפק בציטוטים או בתיאור עיתונאי.

הטיעון הפוליטי מקביל לטיעון התקשורתי: כשבוחרי ימין מזהים מהלך שאינו מקובל עליהם, הם מפעילים לחץ ציבורי מהיר. טל ברכה וחנן עמיאור מפרשים את תגובת הליכוד בפרשת חיים כץ כהוכחה לכך שהיחסים בין נבחרים לבוחרים הם דמוקרטיים ותובעניים יותר מכפי שמתארים מבקרי הליכוד. - רגע מקור רלוונטי: [03:35] עמיאור מתאר את “הגל הנגדי” ברשתות שהפך, לדבריו, את הכיוון של הסיפור.

ראיות ודוגמאות הראיה המרכזית שמביאים טל ברכה וחנן עמיאור נגד פרסום הארץ היא הצטברות אינדיקציות שלטענתם סותרות את הסיפור: היעדר הקלטה, סתירות פנימיות, הכחשות מצד גורמים שונים, וטענה שיומן הכניסות והיציאות אינו תומך בהגעת שליח עם טלפון.

סיכום 2

חשוב להדגיש: אלה מוצגים בשיחה כראיות וכאינדיקציות מצד טל ברכה וחנן עמיאור, לא כאימות עצמאי של העובדות. טל ברכה וחנן עמיאור מזכירים כמה רכיבים ספציפיים של הפרסום המקורי: שיחה נטענת של 45 דקות בין נתניהו לבין מוחמד בן זאיד, מסר שלפיו יחיא סינוואר מתכנן מהלך גדול שיזעזע את המזרח התיכון, ושליח שהגיע כביכול ללשכת ראש הממשלה עם טלפון מאובטח. עמיאור טוען שהסיפור אינו הגיוני משום שסינוואר, לפי גרסת הפרסום, היה אמור לחשוף סוד כזה דווקא למנהיג בעל קשרים עם ישראל.

דוגמאות נוספות שהשיחה נשענת עליהן הן השוואה לפרסום קודם על גריסת מסמכים בעת חילופי השלטון ל נפתלי בנט, נתוני רייטינג נטענים שלפיהם ערוצים 12 ו־13 איבדו חלק גדול מכוחם לעומת בחירות 2022, ועלייה חדה בחשיפה של ערוץ 14 ושל ערוץ טוב. בזירה הפוליטית מוזכרים חיים כץ, פעילי ליכוד, יגאל מלכה, השריונים של נתניהו, וכן שמות כמו אלישבע מדן, טלי גבילי, ברדוגו ודוד פטר. - רגע מקור רלוונטי: [06:00] מובאת רשימת האינדיקציות שלטענת עמיאור מחלישות את סיפור הארץ.

תובנות ייחודיות התובנה הבולטת ביותר היא שטל ברכה וחנן עמיאור אינם רואים את פרשת הארץ רק כמחלוקת עובדתית, אלא כמקרה מבחן לשינוי מבני בתקשורת. בעיניהם, עיקר הסיפור אינו רק אם שיחה מסוימת התקיימה, אלא שהעיתונות הממוסדת כבר אינה יכולה להניח שפרסום חד־צדדי יישאר ללא התנגדות אפקטיבית. תובנה נוספת היא שטל ברכה וחנן עמיאור הופכים את הביקורת על בוחרי הליכוד על ראשה.

במקום לראות בהם קהל צייתני, הם מציגים את התגובה נגד מהלך חיים כץ כהוכחה שבוחרי הליכוד דורשים דין וחשבון ממנהיגיהם, ולעיתים מצליחים לשנות החלטות במהירות. עמיאור גם מציע אבחנה פוליטית על מה שהוא מכנה “ימין ערכי”: בעיניו זהו מותג פוליטי שכשל משום שאין לו בסיס רחב בציבור. הוא מציג אותו לא כזרם אידיאולוגי גדול, אלא כקטגוריה מצומצמת שנעה סביב מנדטים מעטים ומאבדת רלוונטיות לאחר 7 באוקטובר.

- רגע מקור רלוונטי: [11:51] עמיאור מסביר מדוע תגובת פעילי הליכוד מפריכה, לשיטתו, את הטענה שמצביעי הליכוד מצייתים אוטומטית.

סיכום 3

תחזיות ותנאים התחזית המיידית של עמיאור לגבי פרשת הארץ היא שהסיפור ייעלם מהכותרות במהירות, בניגוד לעבר שבו סיפורים דומים היו מחזיקים ימים ארוכים. לדבריו, כבר למחרת הוא לא הופיע בכותרות ואף לא בעמודים הפנימיים בעיתונים מסוימים, וזה מוצג כסימן לשינוי כוח תקשורתי. תחזית רחבה יותר היא שהתקשורת הוותיקה תמשיך לאבד בלעדיות, בעוד ערוצים חלופיים ורשתות חברתיות ימשיכו להתחזק.

התנאים שיחלישו תחזית זו יהיו פרסום ראיות מוצקות מצד הארץ, חזרה של הסיפור למרכז סדר היום, או כישלון של כלי התקשורת החלופיים לשמר אמון וחשיפה לאורך זמן. במישור הפוליטי, טל ברכה וחנן עמיאור מעריכים שהמותג של “ימין ערכי” יישאר קטן או יידחק החוצה, ושבוחרי הימין יעדיפו רשימות שמייצגות קו אידיאולוגי ברור. תחזית זו תיחלש אם מפלגות או דמויות המזוהות עם הקו הזה יעברו את אחוז החסימה בהצלחה, ימשכו קהלים חדשים, או יוכיחו כוח אלקטורלי רחב מהמתואר בשיחה.

- רגע מקור רלוונטי: [06:51] עמיאור אומר שהסיפור ירד במהירות מהכותרות ומציג זאת כהבדל מן העבר. משמעויות מעשיות המשמעות המעשית הראשונה שטל ברכה וחנן עמיאור מציעים היא לצרוך תקשורת מתוך ספקנות פעילה: לא להאמין אוטומטית לפרסום דרמטי, אלא לבדוק היגיון פנימי, מקור, מסמכים, הקלטות והכחשות. במקרה המסוים של שיחה מדינית נטענת, הם דורשים הקלטה מלאה ולא קטע חלקי או תיאור עקיף.

משמעות נוספת היא פעולה ציבורית מאורגנת ברשתות. לפי טל ברכה וחנן עמיאור, תגובה מהירה של קהל, פעילים ועיתונאים חלופיים יכולה לשנות סדר יום תקשורתי וגם להשפיע על החלטות מפלגתיות פנימיות. הם גם מציעים צעדים משפטיים ומוסדיים: תביעת דיבה נגד הארץ ושלום ירושלמי, וחקירה אם מדובר במה שהם מכנים אפשרות של “מבצע השפעה זר”.

השיחה אינה מספקת הוכחה מלאה לטענה זו, אך מציגה אותה כחשד שלדעתם ראוי לבדיקה.

סיכום 4

- רגע מקור רלוונטי: [10:44] טל ברכה וחנן עמיאור אומרים שאינם מסתפקים בקבורת הסיפור ודורשים חקירה ותביעת דיבה. הסתייגויות ושאלות פתוחות המקור הוא שיחה פוליטית מובהקת בערוץ בעל עמדה אידיאולוגית גלויה, ולכן יש להבחין בין טענות עובדתיות לבין פרשנות ומסקנות. השיחה אינה מביאה את תגובת הארץ במלואה, את נוסח הפרסום המקורי, את מלוא ההכחשות, או מסמכים שניתן לבדוק ישירות.

יש גם פער בין היעדר ראיה פומבית לבין הוכחה שהאירוע לא התרחש. הדרישה להקלטה מלאה היא דרישה ראייתית חזקה, אך עצם אי־פרסום הקלטה בשיחה זו אינו מספיק לבדו כדי לקבוע עובדה סופית. שאלה פתוחה נוספת היא האם ירידת סיפור מסוים מהכותרות אכן מוכיחה שינוי מבני בתקשורת, או שמדובר במקרה נקודתי שנחלש מסיבות אחרות.

גם נתוני הרייטינג והחשיפה מוזכרים בשיחה ללא פירוט מקור מלא, ולכן הם תומכים בטיעון טל ברכה וחנן עמיאור רק במידה מוגבלת בתוך גבולות המקור. עיקרי הדברים השיחה מציגה שלושה מוקדי טענה: סיפור הארץ הוא בעיני טל ברכה וחנן עמיאור דוגמה לפרסום דרמטי שלא עמד במבחן ביקורת ציבורית; הציבור הימני וכלי התקשורת החלופיים מסוגלים כיום להשפיע על סדר היום; ובוחרי הליכוד מוצגים ככוח דמוקרטי פעיל ולא כקהל פסיבי. הלקח המעשי המרכזי הוא לדרוש ראיות חזקות לפני אימוץ טענה תקשורתית חריגה, במיוחד ערב בחירות או בזמן משבר לאומי.

לצד זאת, טל ברכה וחנן עמיאור רואים בלחץ ציבורי, בתקשורת עצמאית ובמנגנונים פוליטיים פתוחים כלים שמאפשרים לציבור להשפיע על נבחריו ועל סדר היום.