ד״ר עינת וילף במסר חירום לישראלים: רק ככה המלחמה תיגמר. התוכנית שלי לעזה תשנה את המזרח התיכון לתמיד!

תזה מרכזית

הטעות המשמעותית והמהותית שישראל עושה ביחס לפלסטינים היא חוסר בהירות והיעדר יוזמה אסטרטגית בהגדרת טבע הסכסוך: הבעיה אינה טריטוריאלית אלא אידיאולוגית. פלסטיניזם, כפי שמוצג, הוא אידיאולוגיה כוללת המאחדת את כל הפלגים הפלסטיניים סביב מניע של הרס המדינה והציונות, לא בניית עתיד עצמאי.

לכן, ישראל מציגה עמדות מעורפלות ומתמודדת בעיקר עם תסמינים (כגון חמאס), מבלי להבהיר את האיום האידיאולוגי ולהוביל מהלכים שמטרתם שינוי תודעתי ורעיוני בקרב הפלסטינים והעולם.

ארכיטקטורת הטענה

הבעיה אינה טריטוריאלית אלא אידיאולוגית: הסכסוך איננו רק על שטחים או התיישבויות, אלא על עמידה אידיאולוגית של הפלסטינים נגד קיומה של מדינה יהודית וריבונות יהודית בארץ ישראל. חוסר בהירות ותקשורת: ישראל אינה מבהירה לעולם ולעצמה מה בדיוק מטרת המלחמה ומהן עמדותיה האמיתיות ביחס לפלסטיניזם, ובכך מאפשרת נרטיבים שקריים להשתלט.

אי הפעלת יוזמות מדיניות: למרות הזדמנויות התקשרות (כגון עם ארה"ב או גורמי ביניים כמו קטר וטורקיה), ישראל נמנעת מלנצל אותן להבהרת עמדות או תיאום משמעותי. מלחמה תודעתית וניהול מאבק אידיאולוגי: רוב מאבקי הלחימה מתקיימים בשדה התודעה ההסבירתי-פוליטי יותר מאשר בשדה הפיזי, וההתעלמות מזירת התודעה פוגעת בניצחון.

הצורך לתמוך ב"ערבי שבונה לעצמו": המטרה האידיאלית היא שהפלסטינים יעברו מרעיון הרס המדינה היהודית לרעיון בנייה עצמית, מצב שיאפשר הסדר. המשבר הבינלאומי ותפקוד ישראל: ישראל מפספסת את ניהול המלחמה התודעתית, ומקבלת הפסדים בזירה הבינלאומית כאשר היא לא מצליחה למתן או לנהל היטב את המסר מול העולם, פרייסם סביב אנטי-ציונות ואנטישמיות בעולם.

תובנות מובחנות וחדשניות

הניתוח מבליט נקודה מרכזית אך לעיתים מוזנחת: שהסכסוך עם הפלסטינים הוא בעיקרו מלחמה אידיאולוגית ורעיונית, ולא מלחמת פרוטוריטוריה בלבד. תפיסת "מלחמת התודעה" והדגש על ניהול מנגנון מאבק תודעתי במרחב הערבי, המוסלמי והבינלאומי מדגים מבט מחודש וריאלי על הזירה.

גם ההקבלה של "מנהרות מטפוריות" ללוחמה תודעתית, שמנהרות אלו שוקעות במוסדות ובאוניברסיטאות חשובות – היא משמעותית ומאפשרת להבין את עומק החרפת האינטנסיביות התודעתית נגד ישראל. נקודה אינטלקטואלית שימושית נוספת היא ההארה כי ההפרדה בין חמאס לארגונים אחרים היא לא נכונה ואפילו מזיקה, ושכל הפלגים מעוגנים באידיאולוגיה אחידה – פלסטיניזם כאידיאולוגיה כוללת נגד ישראל.

התובנה הזו מציבה אתגר פוליטי ואסטרטגי יסודי לניהול הסכסוך.

נושאים עיקריים ותמיכה עובדתית

חוסר יוזמה ישראלית במציאת פתרונות למצב בעזה וביהודה-שומרון. ההבדל בין זירת הלחימה הפיזית לזירת הלחימה התודעתית והמדינית, כש-70% מהמאבק מתנהל בזירה התודעתית.

מלחמת תודעה שהוכנה עשרות שנים שכוללת שימוש ב"ניהול תמונות," קומוניקציה בינלאומית, ופרופגנדה נגד ישראל המובלת על ידי גורמי אח"מ וערוצי תקשורת כמו אל-ג'זירה. המאבק בזירה הבינלאומית עובר דרך סימון הציונות כרע וכתנועת כיבוש - מה שיוצר אנטיונות המשולבת באנטישמיות המודרנית.

המשבר האידיאולוגי של הפער בין תמיכה ביהודים ליהודים האנטי-ציוניים, ותגובה פוליטית מוזנחת במשק הישראלי והדיפלומטי. מלחמת "היסודות," דוגמת פעילות המערכות השונות מול איראן – הצבאית והכלכלית כאחד – ובהערכת העימות הארוך טווח.

תהליך הבחירות במערכת הפוליטית הישראלית וחשיבות ההתמודדות מעבר לקמפיין "ביבי לא ביבי," והצורך בפתיחת דיאלוג על ה"מה" יותר מאשר ה"מי."

תחזיות, תחזיות מותנות ואיתותים להחלשתן

המערכה התודעתית הבינלאומית תחריף ותרחיב, ככל שהטכנולוגיות (כגון בינה מלאכותית) יתפתחו וישפיעו על ניהול התודעה והסברה. ישראל צפויה להיתקל באתגרים משמעותיים, במיוחד בזכות תפיסות שגויות שאין לה פיקוח כולל נגדן בזירה המרחבית-עולמית.

אולם, במידה וישראל תתחיל לנהל באופן שקוף ואסטרטגי את המלחמה האידיאולוגית, ולהבהיר את טבע הסכסוך, היא עשויה להפחית את חומרת האנטיונות והלגיטימציה הבינלאומית לפלסטיניזם האלים. כל עוד לא תתקיים הבהרת עמדות מהרמה המדינית ועד לזירה הציבורית, וישראל תמשיך להתקפל מול לחצים בינלאומיים ושטחיים מבלי להצעיד יוזמות חדשניות, כך יימשך מצב הכאוס והבעייתיות.

השלכות אסטרטגיות לישראל וליהדות

מדינת ישראל צריכה להקים מערך מלוא-התודעה, משרד מדינאות מתקדם המיועד ללחימה בזירה האידיאולוגית והתקשורתית, במקביל למערכות הביטחון הצבאיות. יש להוסיף תעסוקה ממוקדת בהסברה מתוקשרת, ומאבק אקטיבי בזירה הבינלאומית, בייחוד בארה"ב ובאירופה, למניעת תפיסות שגויות, אנטי ציוניות ואנטישמיות מתגברות.

יש לישראל לבנות תודעה עולמית כי המלחמה אינה מוגבלת לשטח, אלא מתרחבת לערוצים מדיניים, תקשורתיים ודיגיטליים. ישראל חייבת לגייס גם את היושבים מאחורי הקלעים באירופה ובארה"ב, בניסיון ליצור חזית בעלת תפיסת עולם אמיתית ותומכת.

לקהילות היהודיות בעולם בכלל ובישראל בפרט יש להיערך לתרחישים מסוכנים ולדאוג ליצירת מערכות תמיכה, ביטחון וחלופות, תוך מודעות שהמצב התודעתי הבינלאומי עשוי להשתנות במהירות. ערנות מוגברת נדרשת לאנטיונות, לאנטישמיות והקשר ביניהן.