תת-אלוף אמציה חן: לראשונה תשובה מקצועית מדוע המלחמה בעזה נמשכת כבר שלוש שנים בניגוד לתורת הביטחון

סיכום AI

סקירה כללית השיחה עוסקת בביצועי צה״ל במלחמה המתמשכת, ובפער בין הצלחות טקטיות נקודתיות לבין היכולת להכריע מערכה. הטענה המרכזית של תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין היא שאורך המלחמה אינו רק תוצאה של עוצמת האויב, אלא גם של בעיות מבניות: הסתמכות יתר על צוותי קרב חטיבתיים, שילוב חסר בין זרועות, פיקוד ושליטה שאינם מותאמים למערכה רחבה, והיעדר למידה מוסדית מצטברת. תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין מציעים לחזק את רמת האוגדה, להחזיר לה יכולת ניהול קרב רציפה ורב־חטיבתית, ולשפר את המערכת המקצועית שמכשירה מפקדים ומעבירה ידע בין דורות. חלק מהטענות מוצגות בביטחון רב, אך התמלול המשובש אינו מאפשר תמיד לזהות במדויק שמות, מונחים או פרטים מבצעיים. - רגע מקור רלוונטי: [00:00:04]–[00:01:08] הטיעון המרכזי: הצלחה טקטית אינה הכרעה מערכתית הטיעון בנוי על שרשרת סיבתית ברורה: מלחמה ארוכה מטילה מחיר כבד; מלחמה ארוכה נובעת, בין היתר, מחוסר יכולת לייצר הכרעה; חוסר ההכרעה נובע מכך שהכוחות מופעלים בעיקר כצוותי קרב חטיבתיים למשימות מוגבלות, במקום כמערכים אוגדתיים המסוגלים לנהל רצף של קרבות ולרכז כמה חטיבות לאורך זמן. לפי תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין, צבא מודרני מפיק את עיקר כוחו משילוב בין רכיבים שונים. כאשר חי״ר, שריון, אש, מודיעין ויכולות נוספות מחוברים מראש תחת מסגרת פיקודית מתאימה, הם יוצרים מכפיל כוח. אולם צוות קרב חטיבתי, גם אם הוא משלב כמה יכולות, נשאר מוגבל יותר בגמישות, בהיקף הכוחות וברציפות המבצעית מאוגדה המפעילה כמה חטיבות. הנחת היסוד היא שהכרעה אינה מושגת רק באמצעות פגיעה מוצלחת במטרה, אלא באמצעות המשך הפעלת כוח לאחר הקרב הראשון: ניצול ההצלחה, שינוי מאמץ, הפעלת כוחות נוספים והפעלת לחץ מתמשך על האויב. במבנה הנוכחי, לטענת תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין, חטיבה מבצעת משימה וחוזרת לשטחי הכינוס שלה, ולכן אינה מייצרת את הרציפות הדרושה להכרעת מערכה. - רגע מקור רלוונטי: [00:07:20]–[00:08:42] ראיות ודוגמאות שהוצגו בשיחה תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין מציינים כי במלחמות קודמות ישראל הצליחה להשיג חלק ניכר ממטרותיה בתוך זמן קצר יחסית, ואילו המלחמה הנוכחית נמשכת כשלוש שנים לפי המסגור בשיחה. משך הזמן עצמו מוצג כמדד לכישלון, או לפחות למחיר כבד של כשל מבצעי ומערכתי. אין בשיחה פירוט מסודר של נתוני השוואה, מטרות מלחמה או מדדים שמאפשרים לבדוק את הקביעה במלואה. כדוגמה להתפתחות תפיסת צוותי הקרב, מוזכרים תהליכים שהחלו במסגרת תוכנית רב־שנתית משנת 2015, ניסוי בשנת 2018 ושיתוף פעולה בין חטיבת גולני, חטיבת השריון 7 וגדוד הנדסה.

מוזכר גם מבצע צוק איתן, שלטענת תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין הראה כי לצה״ל הייתה יכולת לחבר ולארגן את חטיבות הקרב, גם אם הדבר לא נעשה מראש או באופן מלא. תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין אינם שוללים את הצלחת הביצוע של צוותי הקרב. להפך: הם אומרים שהשילוב החטיבתי היה לעיתים מרשים, אף שהתרחשו גם תקלות, ובהן ירי כוחותינו. המסקנה שלהם היא שהבעיה אינה בהכרח ביכולת לבצע פעולה טקטית מוצלחת, אלא במעבר מפעולה מוצלחת להכרעה של מלחמה שלמה. - רגע מקור רלוונטי: [00:05:15]–[00:06:18] - רגע מקור רלוונטי: [00:15:27]–[00:16:35] ההתייחסות לחמאס וללחימה בטרור אחת הטענות הבולטות היא שחמאס, כפי שמתואר בשיחה, לא ניהל מערכה התקפית מתמרנת בהיקף משמעותי אלא התמקד בהתגוננות, בצליפות ובפעולות נקודתיות. מכאן מסיקים תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין שהקושי אינו נובע מאויב שמבצע תמרון מורכב, אלא מכך שצה״ל אינו מפעיל נגדו באופן עקבי את המסגרת האוגדתית ואת הרציפות המבצעית שלדעתם נחוצות. הם דוחים את התפיסה שלפיה טרור הוא בהכרח בלתי ניתן להכרעה. לפי ההיגיון שהוצג, אם האויב מתרכז באזור מסוים או במערכת הגנתית, אפשר לנתק אותו, להעביר את הכוחות, לפגוע במוקדי ההתנגדות ולהמשיך את המאמץ. עם זאת, זו טענה תאורטית בשיחה: לא מוצגים נתונים שמוכיחים שכל מערכה נגד ארגון טרור ניתנת להכרעה באמצעות שינוי מסגרת הפיקוד בלבד. - רגע מקור רלוונטי: [00:16:50]–[00:18:49] תובנות ייחודיות ומערכתיות התובנה החשובה ביותר היא שהכשל, לפי תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין, מצוי פחות ברמת המבצעים הבודדים ויותר ברמת המנהלה, הפיקוד והשליטה. אוגדה שבעבר הייתה מפקדה מסודרת של כמה חטיבות, יחידות ארטילריה ויחידות מסייעות, הפכה לטענתם למסגרת שאינה מחזיקה באותה יכולת מעשית לנהל מערכה רב־חטיבתית. תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין מציעים להבחין בין “צוות קרב חטיבתי” כיחידה שמבצעת קרב טקטי אחד לבין אוגדה שמסוגלת לנהל רצף של קרבות, לשנות את הרכב הכוח ולהמשיך את המשימה לאחר הצלחה ראשונית. בעיניהם, המעבר מהאוגדה לחטיבה כיחידת היסוד שינה את אופן הלחימה, אך לא סיפק תחליף מלא ליכולת המערכתית של האוגדה. תובנה נוספת נוגעת ללמידה ארגונית.

אחד תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין טוען שצה״ל אינו מעביר ידע באופן מצטבר ושיטתי: כל דור מתחיל מחדש במקום לקבל בסיס מקצועי, להוסיף עליו ולפתח אותו. זו אינה רק ביקורת על הכשרה, אלא על האינטלקטואליזציה של המערכת הצבאית ועל היכולת שלה להשתפר לאורך זמן. - רגע מקור רלוונטי: [00:20:29]–[00:23:49] תחזיות ותנאים לשינוי השיחה אינה מציגה תחזית מספרית או לוח זמנים ברור, אך היא מתארת שינוי מבני שאפשר לבצע בתוך זמן קצר יחסית, אם קיימת החלטה פוליטית ופיקודית. השינוי המוצע הוא בנייה מחדש של מערך הפיקוד והשליטה, החזרת האוגדה כמפקדה מבצעית משמעותית והכשרת יחידות ומפקדות לעבוד יחד באופן קבוע. תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין מטילים ספק בכך שמפקדים בכירים יודו מרצונם בטעויותיהם, ולכן תולים את הסיכוי לשינוי בראש המערכת הפוליטית. התנאי המרכזי, לפי השיחה, הוא שמנהיגים פוליטיים יבינו את הבעיה ויכפו על הצבא לבצע שינוי, גם אם הדבר כרוך בהודאה בכשלים קודמים. התחזית תיחלש אם יתברר שהמלחמה הארוכה נובעת בעיקר מגורמים שאינם קשורים למבנה הפיקוד: מטרות מדיניות מוגבלות, אילוצים מדיניים, מגבלות מודיעין, שיקולי בני ערובה, או מאפיינים חברתיים וארגוניים של האויב. השיחה כמעט אינה מנתחת גורמים כאלה, ולכן אינה מוכיחה שהרפורמה הצבאית לבדה תיצור הכרעה. - רגע מקור רלוונטי: [00:11:51]–[00:14:24] השלכות מעשיות המשמעות המעשית הישירה של הטיעון היא שיש לבחון מחדש את חלוקת האחריות בין חטיבות לאוגדות. במקום להסתפק בחיבור זמני של כוחות למשימה נקודתית, תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין מציעים להכין מראש מסגרות משולבות, לתרגל אותן ולתת להן יכולת להמשיך את הלחימה לאחר השלמת השלב הראשון. נדרשת גם השקעה במפקדות: שיפור מערכות הפיקוד והשליטה, הכשרה של מטות אוגדתיים, תרגול ניהול כמה חטיבות במקביל ופיתוח שיטה מסודרת להעברת ידע. לפי השיחה, אין די ברכש אמצעים או בהצלחתו של מבצע יחיד; יש לבנות מנגנון שמאפשר לצבא להשתמש באותן יכולות באופן עקבי לאורך מערכה. במישור האזרחי־צבאי, השיחה מייחסת לדרג המדיני אחריות לדרוש בדיקה מבנית ולא להסתפק בהחלפת בעלי תפקידים. עם זאת, אין בה פירוט של תוכנית רפורמה מלאה, מדדים להצלחה או אופן ההתמודדות עם העלויות והסיכונים של שינוי ארגוני בזמן מלחמה.

הסתייגויות ושאלות פתוחות התמלול משובש מאוד, ולכן חלק מהשמות, המונחים והאירועים אינם ודאיים. יש להתייחס בזהירות גם לקביעה שהמלחמה נמשכת “שלוש שנים”, משום שהשיחה אינה מספקת הקשר תאריכי מלא או מבהירה לאיזו מלחמה בדיוק מתייחסים. הטיעון מעניק משקל רב למבנה האוגדתי, אך אינו מציג השוואה שיטתית בין מערכות שבהן הופעלו אוגדות לבין מערכות שבהן הופעלו צוותי קרב חטיבתיים. חסרים גם נתונים על מטרות המלחמה, הישגי צה״ל, מגבלות הדרג המדיני, איכות המודיעין, זמינות הכוחות והאופן שבו האויב הסתגל ללחימה. שאלה מרכזית שנותרת פתוחה היא אם שינוי ארגוני אכן יפתור את בעיית ההכרעה, או רק ישפר את היעילות הטקטית. ייתכן שהצלחות נקודתיות אינן מתורגמות להכרעה מסיבות מדיניות ואסטרטגיות, ולא רק משום שהפיקוד האוגדתי אינו מופעל כראוי. מסקנות מרכזיות - לפי תת-אלוף אמציה חן וד"ר אורי מילשטיין, אורך המלחמה הוא סימן לכשל מערכתי ולמחיר כבד, לא רק לתוצאה של עוצמת האויב. - צוותי קרב חטיבתיים יכולים להשיג הצלחות טקטיות, אך אינם מחליפים בהכרח אוגדה שמנהלת רצף של קרבות וכוחות. - הבעיה העיקרית, לטענתם, נמצאת בפיקוד, בשליטה, במבנה המפקדות ובהעברת הידע המקצועי. - ההמלצה המעשית היא לבנות מחדש יכולת אוגדתית משולבת, לתרגל אותה מראש ולחזק את הלמידה הארגונית. - הטענה נותרת חלקית ללא נתונים שמפרידים בין כשל צבאי לבין אילוצים מדיניים, אסטרטגיים ומבצעיים אחרים.