יו"ר "זהות" משה פייגלין: בממשלה הבאה אהיה שר הביטחון ואשנה את חזון הביטחון, ואת אופיו של צה"ל

סיכום AI

סקירה השיחה בין משה פייגלין למראיין אורי עוסקת במערכת הבחירות, באמינות הסקרים, בחיבור הטכני בין מפלגת זהות למפלגת הציונות הדתית ובחזונו של פייגלין לרפורמה עמוקה במערכת הביטחון. הטענה המרכזית של פייגלין היא שהבחירות אינן רק מאבק בין גושים, אלא הכרעה בין תפיסות יסוד שונות לגבי זהותה של ישראל, מבנה צה״ל ואופן ההתמודדות עם איומים. לדבריו, המערכת הנוכחית עדיין נשענת על תפיסת “הווילה בג׳ונגל”: הסתגרות מאחורי גדרות, טכנולוגיה, מודיעין והרתעה מוגבלת. במקומה הוא מציע חזון של מעצמה אזורית יהודית, בעלת צבא גדול, תרבות צבאית תקיפה, עצמאות אסטרטגית ומוכנות להרחבת גבולות בתגובה להתקפה. - רגע מקור רלוונטי: [00:13]–[00:21] — הצגת הבחירות כהכרעה על עתיד הביטחון ועל חזונה של ישראל. הטענה המרכזית וההיגיון שמאחוריה פייגלין מתחיל מהנחת יסוד שלפיה אירועי שבעה באוקטובר חשפו כשל עמוק, ולא תקלה נקודתית. לשיטתו, הכשל נובע מתפיסה ביטחונית, מדינית ותרבותית שמעדיפה הכלה, הסתמכות על טכנולוגיה, צמצום הצבא והנחה שאפשר לייצב את האזור באמצעות כסף, תמריצים ומודיעין. מכאן נבנית שרשרת הסיבתיות שלו: תפיסת עולם שגויה מובילה לתורת ביטחון שגויה; זו מעצבת צבא קטן וזהיר מדי; הצבא מפתח תרבות של דחיית הכרעות ושל העברת אחריות; ולבסוף מתקבלת מערכת שאינה מזהה בזמן את כוונות האויב ואינה ערוכה להגן על העורף. הפתרון שהוא מציע כולל שינוי חזון, החלפת הקוד האתי ופקודות הפתיחה באש, צמצום השפעת המשפטנים והקצונה שאותה הוא מזהה עם רעיונות פרוגרסיביים, הרחבת כוח האדם, חיזוק העצמאות הביטחונית והקמת מוסדות מחקר צבאיים עצמאיים. ראיות, דוגמאות ותוכניות מעשיות בעניין הסקרים, פייגלין טוען שהם אינם מדע אמפירי נקי. לדבריו, הסוקרים משתמשים במדגמים קטנים ובמודלים שונים, ולכן הם עלולים להחמיץ קבוצות כמו צעירים, מצביעים חדשים, חרדים ודוברי רוסית. הוא מציין את הפערים בין סקרים שונים ואת השינויים במספר המנדטים שקיבלו מפלגות כמו זהות ומפלגות אחרות. הוא מציג את החיבור הטכני עם מפלגת הציונות הדתית כאמצעי להתגבר על אחוז החסימה.

לפי דבריו, החיבור העלה את תחזיות התמיכה בזהות ממספר מנדטים נמוך לאזור בטוח יותר, אף שהקמפיינים וההתנהלות הפוליטית לאחר הבחירות אמורים להישאר נפרדים. בתחום הצבאי, פייגלין מציע מודל גיוס דו־שלבי: גיוס של כלל האזרחים לחודש הכשרה אינטנסיבי בנשק ובלחימה בשטח בנוי, ולאחר מכן שיבוץ בכיתות כוננות ובהגנה מרחבית; לצד זאת, מי שיבחר בשירות ממושך יקבל שכר, הטבות ועדיפות בלימודים, בתעסוקה ובקרקע. הוא טוען שמודל כזה יוכל להגדיל את כוח המילואים לכמיליון מגויסים, בלי להפוך את הצבא למערכת של אבטלה סמויה. פייגלין מבקש גם להקים מוסד מחקר ביטחוני ברמה של מכון מחקר לאומי, שיעסוק בהיסטוריה צבאית, בחקר מלחמות, בזיהוי שינויים בעולם ובהכשרת קצינים. הוא רואה בלימוד היסטוריה ובהתמודדות בין אסכולות תנאי לקבלת החלטות טובה יותר. - רגע מקור רלוונטי: [00:28]–[00:35] — הצגת מודל הגיוס הכללי והתגמול לשירות ממושך. - רגע מקור רלוונטי: [00:36]–[00:43] — ההצעה להקים מוסד מחקר ביטחוני והביקורת על מנגנוני ההערכה הקיימים. תובנות ייחודיות התובנה הבולטת ביותר של פייגלין היא שהבעיה אינה רק מחסור בכוחות או באמצעי לחימה, אלא מחסור באליטה אינטלקטואלית ביטחונית שמסוגלת לאתגר הנחות מקובלות. הוא מתאר מערכת שבה גוף ההערכה והחשיבה הפך, לטענתו, לחלק מהקונספציה במקום למנגנון עצמאי שמנסה להפריך אותה. רעיון נוסף הוא ההבחנה בין שר ביטחון לרמטכ״ל. פייגלין טוען ששר הביטחון אינו אמור להיות “רמטכ״ל משודרג”, אלא נבחר ציבור שקובע את החזון, את היעדים ואת סוג המלחמה שישראל מוכנה לנהל, בעוד הצבא אחראי לביצוע המקצועי. הוא גם מציג את הניצחון עצמו כאמצעי הסברה. במקום להתבסס על תמונות השואה, החטופים או חולשתה של ישראל, הוא טוען שהרתעה וניצחונות צבאיים הם שיבססו מעמד ויקטינו, לדעתו, את האנטישמיות ואת התלות בלגיטימציה חיצונית.

תחזיות ותנאים להצלחתן פייגלין מעריך שהימין יישאר בעמדת יתרון, אך אינו מציג תחזית חד־משמעית לתוצאות הבחירות. הוא סבור שמפלגת זהות תוכל להשפיע פוליטית גם עם שלושה או ארבעה מנדטים, אם מאזן הגושים יחייב את הממשלה להסתמך עליה. התחזית הפוליטית שלו תלויה בכמה תנאים: מעבר אחוז החסימה, הצלחת החיבור הטכני, תוצאות הגושים ונכונות מפלגות אחרות להעניק לזהות תפקיד משמעותי במערכת הביטחון. סימן שיחליש את התחזית יהיה פער גדול בין התמיכה שהוא מתאר בשטח לבין תוצאות הבחירות בפועל. גם תוכנית הביטחון תלויה ביכולת לגייס ציבור רחב, לממן שירות מקצועי, להכשיר מפקדים ולהקים מוסדות חשיבה שאינם כפופים לאותה תרבות ארגונית שאותה הוא מבקר. אם לא יימצאו מועמדים לשירות, אם ההכשרה תהיה שטחית או אם המוסדות החדשים ישחזרו את ההנחות הישנות, התוכנית לא תשיג את מטרתה. השלכות מעשיות לפי החומר בשיחה, המשמעות המעשית המרכזית היא מעבר מצבא קטן ומקצועי יחסית, הנשען על טכנולוגיה ומודיעין, למודל המשלב צבא מקצועי עם השתתפות רחבה של כלל האוכלוסייה. ההשתתפות הבסיסית תהיה קצרה וממוקדת, ואילו שירות ממושך יתוגמל באופן משמעותי. השלכה נוספת היא שינוי סדרי העדיפויות של הדרג המדיני והצבאי: השקעה בכוח אדם, בשריון, בהגנה מרחבית, בלימודי היסטוריה צבאית ובמחקר עצמאי, לצד הפחתת התלות בייצור ובסיוע אמריקאיים. אלה אינן רק הצעות תקציביות, אלא ניסיון לשנות את התרבות הארגונית שממנה מתקבלות החלטות. ברמה הפוליטית, פייגלין מציע לבחון חיבורים בין מפלגות לא רק לפי זהות אידיאולוגית מלאה, אלא גם לפי יכולתם למנוע בזבוז קולות ולעבור את אחוז החסימה. עם זאת, הוא מדגיש שחיבור טכני אינו מחייב שותפות רעיונית או מפלגתית מלאה לאחר הבחירות. הסתייגויות ושאלות פתוחות רוב הטענות בשיחה מוצגות כעמדותיו של פייגלין ולא כטענות שנבדקו במהלך הראיון.

הנתונים על הסקרים, מספרי המגויסים בעבר, היקף פירוק הכוחות והקשר בין ניצחונות צבאיים לירידה באנטישמיות אינם מקבלים כאן מקורות או בדיקה עצמאית. התוכנית להרחיב את כוח האדם למיליון מגויסים מעלה שאלות שלא נענו: מה תהיה העלות, כיצד תתבצע ההכשרה, כיצד יימנע שימוש לא יעיל בכוח אדם, ואיך ישולבו קבוצות בעלות צרכים דתיים או אזרחיים שונים. גם ההצעה לשנות את הקוד האתי ואת פקודות הפתיחה באש דורשת בירור משפטי, מוסרי ומבצעי מפורט יותר. בנוסף, פייגלין מציג הסבר חד־ממדי יחסית לכשלי הביטחון, ומייחס משקל רב לפרוגרסיביות, לתלות בארצות הברית ולמערכת המשפטית. השיחה כמעט אינה בוחנת הסברים חלופיים, כגון כשלים במבנה הפיקוד, התרעות שלא עובדו, תמריצים פוליטיים, בעיות תקציביות או מגבלות מודיעיניות שאינן תוצאה ישירה של השקפת עולם. - רגע מקור רלוונטי: [00:53]–[00:56] — פייגלין מסביר מדוע הקים מחדש את מפלגת זהות ומציג את שתי המפלגות הגדולות כשייכות, לדעתו, לאותה קונספציה. נקודות מפתח פייגלין טוען שהבחירות הן הכרעה על תפיסת הביטחון והזהות הלאומית, ולא רק על חלוקת מנדטים בין גושים. הוא מטיל ספק באמינותם של הסקרים, במיוחד כאשר המודלים שלהם אינם מזהים קבוצות מצביעים לא שגרתיות. הפתרון שהוא מציע משלב חזון לאומי תקיף, צבא גדול יותר, גיוס בסיסי לכלל האזרחים, תמרוץ שירות מקצועי, הגנה מרחבית ומוסדות מחקר עצמאיים. התועלת המעשית העיקרית של הצעתו היא הדגש על מוכנות העורף, לימוד שיטתי והצורך לאתגר קונספציות; החולשה המרכזית היא שהעלות, הישימות והסיכונים של השינוי אינם מפורטים דיים בשיחה. - רגע מקור רלוונטי: [00:54]–[00:56] — ניסוח הטענה שלפיה נדרש שינוי קונספטואלי מלא כדי למנוע את המלחמה או הכשל הבא.