האנגלים הם מנוולים והם אחראים לשואה לא פחות מהגרמנים

סיכום AI

סקירה כללית יוני בן מנחם מביע בהרצאתו ביקורת חריפה על מדיניות המנדט הבריטי כלפי יהודי אירופה ופליטי השואה. הוא טוען כי המנדט הבריטי לא רק שיתף פעולה בניגוד לאינטרסים של העם היהודי אלא גם סגר בפני פליטים יהודים את שערי ארץ ישראל, וכי יש צורך בכינוס חשבון היסטורי ומוסרי עם בריטניה על מעשיה, העולה על גודל החשבון עם הנאצים וגרמניה. בן מנחם קורא למודעות ולפעולה להכרה בעוולות ההיסטוריות. הטענה המרכזית הטענה המרכזית היא כי בריטניה השליטה במנדט בארץ ישראל, תחת ממשל דמוקרטי, סגרה את שערי הארץ בפני מיליוני יהודים שיכלו להינצל מהשואה. לפי דבריו, הבריטים ידעו על הזוועות המתרחשות באירופה ולא פעלו כדי להציל את היהודים, וכך חייב העם היהודי לבחון מחדש את יחסיו עם בריטניה ו"לסגור חשבון" היסטורי ומוסרי איתה. בן מנחם מדגיש שהחשבון עם הבריטים הוא "הרבה יותר נוקב" מזה שנעשה עם גרמניה לאחר השואה. ראיות ודוגמאות בן מנחם מצטט את מדיניות הספר הלבן הבריטי ואת סגירת שערי ארץ ישראל בפני פליטי השואה.

הוא מדגיש כי זה קרה עוד לפני המלחמה עצמה, במסגרת מדיניות רשמית ומודעת של המנדט הבריטי, שהזניחה את הצלת היהודים ואף סייעה למעשה לקטילה שלהם. כמו כן הוא מזכיר כי גם לאחר תום השואה, הבריטים המשיכו לסגור את הארץ בפני פליטים יהודים. דוגמה נוספת היא פסק ההבדל בין ענישה או הבנה לשלטון הנאצי הגרמני, שהיה לכאורה כפוי ומוחזק, לבין הממשל הבריטי שקבע מדיניות זו במסגרת שלטון דמוקרטי, ובכך נושא אחריות ישירה לפגיעה ביהדות אירופה. תובנות מיוחדות בן מנחם מעלה זווית שאינה נפוצה בדיבור על השואה, בה הוא מצביע על המנדט הבריטי בתור גורם פעיל שהחריב אפשרויות הצלה ולא רק רשע ישיר ומתעלל אקראי כמנהג להציג את הנאצים בלבד. הוא מדגיש כי מנדט בריטי הוא לא "כוח חיצון זר" אלא כוחות עם ממשל עצמאי ומודע, ולכן חייב להיכנס תחת אחריות מלאות כלפי ההשלכות. הוא מציע כי חשבון ההיסטוריה עם בריטניה צריך להיות לא רק היסטורי אלא גם מוסרי, וכי העם היהודי חייב להכיר בפשעי הבריטים לא פחות מאלה של גרמניה ופי כמה מאלה של ספרד בהיסטוריה. תחזיות ותנאים בן מנחם חוזה שעל רקע ההמשך של "הדיבורים" הבריטיים (כך לדבריו), ישנה עלייה במודעות לצורך ב"סגירת חשבון" עמוקה מול בריטניה מצד העם היהודי וישראל.

עם זאת, תחזויות אלה תלויות בכך שיקבלו רוח ותמיכה ציבורית בקרב הישראלים ובקהילה היהודית הרחבה. אותות חלשים לזיהוי סטייה מהתחזית: התעלמות מצד ממשלות ישראל או ציבור יהודי גדול מהנושא, תחזיות פוליטיות המשתנות, או ניסיונות לדבר בשפה פיוסית במקום בדיבור נוקב. השלכות מעשיות ההרצאה קוראת ליותר מודעות ופומביות בדבר תפקידה ההיסטורי של בריטניה בשואה. בעקבות זאת ישנה קריאה אפשרית להעמיד את הרשויות הבריטיות מול דרישה להתנצלויות רשמיות ולקיחת אחריות היסטורית. כמו כן, בן מנחם מארגן סדרת הרצאות ופעילויות שיקטינו את הנושא ויאפשרו דיון עמוק יותר בהשלכות ההיסטוריות, מה שיכול להעצים תודעה ופעולה בנושא במרחב הציבורי. הסתייגויות ושאלות פתוחות ההרצאה מסתמכת בעיקר על טענות היסטוריות וראייה מוסרית, אך מבלי לפרט כל מקור או נתונים שנויים במחלוקת בדבר מידת המודעות המדויקת או המניעים המדויקים של הממשלה הבריטית. קיימת בעייתיות בעליית רמות הטיעונים למאבק מוסרי נוקב ללא התייחסות למורכבויות הפוליטיות או ההשלכות הבינלאומיות.

בנוסף, האם יש דרך מעשית להשיג התנצלות או הכרה מחודשת מצד בריטניה עדיין נותרת שאלה פתוחה. מסקנות עיקריות יוני בן מנחם מציג ביקורת חריפה על המנדט הבריטי, ומציב אותו כגורם מרכזי באסון השואה דרך סגירת שערי ארץ ישראל בפני פליטי יהדות אירופה. לדבריו, קיימת חובה מוסרית והיסטורית להקים דיון מחודש וסגור חשבון עם בריטניה על מעשיה, תוך השוואה לחשבון עם גרמניה הנאצית. קריאתו היא לפעולה ציבורית והגברת מודעות, חלקה בהרצאות ובפורומים בישראל.