🚨 למכור לפני ראש השנה לקנות בצאת יום כיפור? בדקתי 54 שנה — וזה לא מה שסיפרו לכם

סיכום AI

סקירה מicha מארצות הברית חוקר את האמרה המוכרת בשוק ההון על מכירת כל המניות לפני ראש השנה וקנייה מחדש לאחר יום כיפור. מסורת זו, פופולרית בקרב סוחרים יהודים ומוכרת בעולם הפיננסי, נבחנת על ידי מicha באמצעות 54 שנות נתונים כדי להעריך את תקפותה. מicha מגיע למסקנה שהאפקט הוא יותר גימיק שקשור להיקפי מסחר נמוכים בתקופת החגים האלה מאשר אסטרטגיית מסחר מהימנה. טיעון מרכזי ההסבר המרכזי של מicha הוא שהתבנית של "מכירה לפני ראש השנה וקנייה לאחר יום כיפור" משקפת ירידה בנפחי המסחר ולא שינוי מהותי בשוק. נפחי המסחר יורדים באופן היסטורי בתקופה זו בשל שמירת החגים ופחות נזילות, מה שיכול להגביר תנודתיות במחירים אך אינו מתורגם באופן אמין להפסדים או לרווחים. מicha בוחן נתונים היסטוריים, הכוללים או מחריגים חריגים כמו 2008, וטוען שהתבנית אינה מניבה בתים שליליים עקביים ולכן לא צריכה להכתיב החלטות מסחר. ראיות ודוגמאות בעזרת 54 שנים של נתונים, בעיקר על מדד S&P 500, מicha מראה שביותר שנים בתקופת החג נרשמו תשואות שליליות (31) לעומת תשואות חיוביות (23), אך ההבדל אינו חד מספיק כדי להיות החלטי. שנת המשבר הפיננסי 2008 הייתה חריגה שהטתה את התוצאות לרעה, אך כשמוציאים אותה החוקיות לעיתים מציגה רווחים.

הוא גם מצביע על ירידות בנפחי המסחר סביב תקופה זו — תופעה שמקורה כבר בתחילת המאה ה-20, כשסוחרים יהודים, שהיו פעילים בהיסטוריה של הפיננסים, הקטינו את השתתפותם בשוק בזמן החגים. בנוסף, מicha מדגיש שהיום שלפני ראש השנה סטטיסטית נוטה להיות יום מסחר גרוע יותר, ומציע חלופה עונתית — קנייה ביום כיפור ומכירה בפסח — שמניבה בממוצע רווח של 6.4% לאורך 54 השנים, איתות סטטיסטי חזק יותר. תובנות מובחנות תובנה מרכזית היא הקושי לייחס כוח מניע משמעותי לשוק לאסטרטגיות תזמון שמקורן תרבותי כמו זו. מicha מדגיש כיצד הפולקלור על מעורבות יהודית בעולם הפיננסים יש לו יסוד היסטורי והשלכות חברתיות, אך מזהיר מפירוש יתר של תבניות שקשורות לחגים. הוא גם מדגיש שהתצפיות נובעות ברובן מדינמיקת נזילות ולא ממניעים מהותיים למחירי הנכסים. יתר על כן, הוא מציין שאירועים לוחניים ומקרו-כלכליים מורכבים (כמו מפגשי הפד או פרסומי CPI) בספטמבר משפיעים יותר על התנהגות השוק מאשר תזמון החגים עצמם. תחזיות ותנאים מicha אינו מציע תחזיות ארוכות טווח מפורשות אך מזהיר שלא לנהוג לפי כלל "למכור לפני ראש השנה" כהמלצת השקעה, כי היתרון הסטטיסטי חלש והתנאים משתנים משנה לשנה. עקב אי הוודאות בשוק ואירועים מבלבלים (למשל בחירות, מפגשי הפד), אפקט תקופת החגים יכול להשתנות.

הוא ממליץ לעקוב אחרי נפח המסחר והנתונים הכלכליים כדי להבין טוב יותר את ההתנהגות הקצרה טווח האפשרית. המשכיות הנטיות העונתיות תלויה בהמשך נפחי מסחר נמוכים בתקופת החגים ובהיעדר זעזועים חיצוניים גדולים. משמעויות מעשיות מסקנת הווידאו למשקיעים היא לא לקבל החלטות מסחר רק על בסיס דפוס יומי ראש השנה-יום כיפור. למרות שהסיפור פופולרי ומעניין, מדובר בסקרנות תרבותית יותר מאשר בתובנה ישימה. מicha ממליץ לשים לב לאותות שוק רחבים יותר ולחלונות עונתיים בעלי תשואות היסטוריות חזקות יותר, כמו קנייה ביום כיפור ומכירה בפסח. הוא גם קורא לספקנות זהירה כלפי קיצורי דרך או גימיקים המבוססים על תזמוני חגים ומעודד משמעת באסטרטגיות השקעה. הסתייגויות ושאלות פתוחות הניתוח מוגבל בהסתמכות ההיסטורית על מדד S&P 500 ועלול לא לייצג נכסים אחרים או שווקים בינלאומיים. מicha מכיר בכך שהנתונים רועשים וכיצד שנים חריגות כמו 2008 יכולות לעוות את הפרשנות.

הוא גם מציין כי גורמים תרבותיים המשפיעים על נפחי המסחר אינם ניתנים לכימות בצורה פשוטה, מה שמשאיר חוסר ודאות לגבי סיבתיות. נשארות שאלות פתוחות לגבי האופן שבו דפוסים אלה עשויים להתפתח עם הגלובליזציה, מסחר חשמלי ושינוי בהרכב המשתתפים בשוק. מסקנות מרכזיות הסקירה של מicha מראה שהחוכמה המקובלת על מכירת מניות לפני ראש השנה וקנייה מחדש אחרי יום כיפור נובעת בעיקר מירידה בנפח המסחר ולא מתבנית תשואה שלילית חזקה. אמנם יותר שנים ראו ירידות מאשר עליות בתקופה זו, ההבדל זניח, והוצאת שנים קיצוניות חושפת תשואה ממוצעת חיובית. אסטרטגיות עונתיות חלופיות סביב חגים יהודיים עשויות להניב תשואות היסטוריות טובות יותר. בסופו של דבר, מסורת זו היא סקרנות שוקית ללא כוח חיזוי חזק, ויש להעדיף ניתוח מבוסס נתונים על פני תזמונים המבוססים על פולקלור.