האם ליברמן מכין כיפה אדומה לאיזנקוט? נגד הרוח 11 עם ניסים סופר וחיים רמון

סיכום AI

סקירה כללית חיים, איזנקוט, ליברמן, בנט, נתניהו המרכזי, חיים, מציג בשיחה עם גדי בפודקאסט פוליטי תחזית לבחירות הקרובות בישראל. טענתו המרכזית היא שאף אחד משני הגושים — גוש נתניהו וגוש מתנגדי נתניהו — לא יגיע לבדו לרוב יציב, בעיקר בגלל התחזקות צפויה של המפלגות הערביות, ולכן התרחיש הסביר בעיניו הוא ניסיון של גדי איזנקוט להקים ממשלת מיעוט או ממשלת חירום. הוא מדגיש שהתחזית אינה “ניחוש”, אלא נשענת על ניסיון קודם שלו בקריאת מערכות בחירות. עם זאת, רוב הניתוח הוא הערכה פוליטית מותנית, לא הוכחה עובדתית סגורה. - רגע מקור רלוונטי: [01:56] חיים מציג את עצמו כמי שמאז 1999 לא טעה בתחזיות בחירות. הטיעון המרכזי שרשרת הסיבתיות של חיים מתחילה במגזר הערבי: he מעריך ששתי הרשימות הערביות המרכזיות יתייצבו ויגיעו יחד לפחות ל־12 מנדטים, ואולי עד 14 או 15 ביום מוצלח. אם זה יקרה, לשאר המפלגות יישארו בערך 105–108 מנדטים, מה שיקשה מאוד על כל אחד מהגושים להגיע ל־61. מכאן he מגיע לטענה הפוליטית המרכזית: המפלגות הערביות, גם אם אינן חלק טבעי מגוש ציוני כלשהו, יעדיפו למנוע מנתניהו להמשיך כראש ממשלת מעבר. לכן הן עשויות לאפשר לאיזנקוט להקים ממשלת מיעוט או ממשלת חירום, באמצעות תמיכה מבחוץ או הימנעות. ההנחה שמחזיקה את הטיעון היא שאיזנקוט יהיה המפלגה הגדולה בגוש מתנגדי נתניהו ושידע לנהל משא ומתן קשוח מול אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. אם ליברמן או בנט ינסו לכפות רוטציה או לחבור לנתניהו, התרחיש הזה עלול להישבר. - רגע מקור רלוונטי: [08:02] חיים מעריך שהרשימות הערביות יגיעו יחד ל־12–14 מנדטים, ואולי 15. ראיות ודוגמאות חיים מביא קודם כול את הרקורד האישי שלו כבסיס לאמון בתחזית.

הוא מזכיר את בחירות 2015, שבהן לדבריו רבים האמינו שיצחק הרצוג ינצח, והוא טען שאין לו סיכוי ממשי. הוא גם מזכיר תחזית קודמת שלפיה נתניהו היה מגיע לרוב אילו לא קמו חיבורים מסוימים במרכז־ימין. הראיה הפוליטית העיקרית שהוא מציג היא השינוי במגזר הערבי: מצד אחד התגבשות סביב חד״ש, בל״ד ותע״ל; מצד שני רע״ם ומנסור עבאס, כולל האפשרות העתידית — שלדבריו עדיין אינה בקלפים — למהלך יהודי־ערבי אזרחי רחב יותר. הוא מייחס חשיבות גם לסלידה של מצביעים ערבים מהממשלה הנוכחית, במיוחד מבן גביר וסמוטריץ׳. דוגמה נוספת נוגעת לליברמן: חיים מזכיר שליברמן תקף בעבר את נתניהו בחריפות ולאחר מכן נכנס לממשלתו כשר ביטחון. מבחינת חיים, זה משמש עדות לכך שליברמן עשוי לפעול לפי אינטרס פוליטי של ראשות ממשלה ולא לפי הצהרות פומביות קשיחות. - רגע מקור רלוונטי: [13:15] חיים מסביר מדוע בעיניו בנט וליברמן משאירים לעצמם אפשרויות פתוחות מול איזנקוט. תובנות ייחודיות התובנה המעניינת ביותר בשיחה היא שהמפלגות הערביות אינן מוצגות רק כשותפות אידאולוגיות אפשריות, אלא כמנגנון פרלמנטרי למניעת המשך כהונת נתניהו כראש ממשלת מעבר. כלומר, גם בלי כניסה לממשלה, עצם ההימנעות או התמיכה מבחוץ יכולה להיות מכרעת. תובנה נוספת היא שממשלת מיעוט אינה מוצגת כפתרון יציב, אלא ככלי ביניים. חיים מודה שממשלות מיעוט הן בעייתיות, אך טוען שלוקח זמן להפיל אותן, ובינתיים הן יכולות לשנות את מצב הפתיחה הפוליטי. הוא גם מזהה את הסירוב של ליברמן ובנט להתחייב מראש לתמיכה בראש המפלגה הגדולה בגוש כסימן פוליטי חשוב. בעיניו, שתיקה כזו אינה מקרית אלא מצביעה על ניסיון לבנות קלף מיקוח לרוטציה או להנהגה חלופית.

תחזיות ותנאים חיים חוזה שהמפלגות הערביות יתחזקו וידחקו את שני הגושים מתחת ל־61. התחזית הזו תלויה בשיעור הצבעה ערבי גבוה יחסית, באי־התפרקות של הרשימות, ובכך שהכעס כלפי הממשלה הנוכחית יתורגם להשתתפות בקלפי. הוא מעריך שגוש מתנגדי נתניהו יהיה מעט גדול יותר מגוש נתניהו, אך לא בהכרח יוכל להקים ממשלה רגילה. התחזית תיחלש אם נתניהו יגיע קרוב מאוד ל־61, אם אחת המפלגות הערביות לא תעבור את אחוז החסימה, או אם איזנקוט לא יהיה גדול מספיק מול בנט וליברמן. יש שני תנאים חריגים שעלולים להפוך את התמונה. הראשון הוא עימות מול איראן שיוביל לנפילת המשטר האיראני; במקרה כזה חיים מעריך שנתניהו עשוי להתחזק מאוד. השני הוא מה שהוא מכנה מטפורית “כיפה אדומה”: ליברמן, ואולי גם בנט, ינסו לכפות על איזנקוט רוטציה או אף לאיים בחבירה לנתניהו. - רגע מקור רלוונטי: [11:24] חיים מציג את תרחיש איראן כגורם חיצוני שיכול לשנות את תוצאות הבחירות. השלכות מעשיות ההשלכה המעשית המפורשת ביותר בשיחה נוגעת לבוחרים שרוצים להחליף את נתניהו. חיים טוען שלבוחרים כאלה יש בעיקר שתי אפשרויות בטוחות בעיניו: איזנקוט או “הדמוקרטים”. הוא מזהיר שליברמן ובנט עלולים להשתמש בכוחם לאחר הבחירות באופן שלא בהכרח ישרת את החלפת נתניהו. עבור איזנקוט, ההמלצה המשתמעת היא להגדיל ככל האפשר את הפער מול בנט וליברמן, כדי לצמצם את יכולתם לסחוט רוטציה. חיים אומר שאם איזנקוט יתקרב לאזור 30 המנדטים, יהיה קשה יותר לערער על זכותו להוביל את הגוש.

עבור המפלגות הערביות, המשמעות היא שהן עשויות להפוך לשחקן ההכרעה גם בלי להיות חלק מהממשלה. לפי הניתוח של חיים, כוחן לא יהיה רק במספר המנדטים אלא בהחלטה אם לאפשר ממשלת מיעוט שמטרתה להוציא את נתניהו מתפקיד ראש ממשלת המעבר. - רגע מקור רלוונטי: [21:51] חיים מסיק מסקנה פוליטית לבוחרים שרוצים להחליף את נתניהו. הסתייגויות ושאלות פתוחות התחזית נשענת במידה רבה על הערכתו האישית של חיים ועל קריאת כוונות של שחקנים פוליטיים. הוא מביא דוגמאות מעברו, אך השיחה אינה מספקת נתוני סקרים מלאים, מודלים סטטיסטיים או ראיות חיצוניות שמאמתות את התחזית. יש אי־ודאות משמעותית לגבי שיעור ההצבעה הערבי, התנהגות הרשימות הערביות לאחר הבחירות, גודל המפלגה של איזנקוט, והאם ליברמן או בנט באמת יבחרו בעימות מולו. גם התרחיש האיראני מוצג כאפשרות דרמטית אך לא כתחזית מבוססת. שאלה פתוחה נוספת היא האם ממשלת מיעוט תוכל לתפקד מעבר לתקופה קצרה. חיים טוען שהיא יכולה לשרוד כמה חודשים לפחות, אך גם מודה שמדובר במבנה פוליטי בעייתי. עיקרי הדברים חיים מציג תחזית שבה המפתח לבחירות אינו רק גודל גוש נתניהו או גוש מתנגדיו, אלא מספר המנדטים של הרשימות הערביות והיכולת של איזנקוט לתרגם יתרון יחסי לממשלה. בעיניו, אם הערבים יתחזקו ואם איזנקוט יהיה גדול מספיק, תיתכן ממשלת מיעוט שתמנע מנתניהו להמשיך כראש ממשלת מעבר. הנקודה המעשית שלו ברורה: מי שרוצה להחליף את נתניהו צריך לחשוב לא רק על זהות המפלגה הקרובה אליו, אלא על ההתנהגות הצפויה של אותה מפלגה ביום שאחרי הבחירות. התחזית כולה תלויה בתנאים פוליטיים עדינים, ולכן היא חזקה כתזה אסטרטגית אך רחוקה מלהיות ודאות.