True History of the Middle East with Simon Sebag Montefiore

1. תזה מרכזית

המזרח התיכון המודרני הוא תוצר מורכב של קריסת האימפריה העות'מאנית, התערבות על-לאומית עם אינטרסים נוגדים, תהליכי לאומיות והקמת מדינות מודרניות במסגרת מנדטים קולוניאליים, כאשר האידיאולוגיות הקיצוניות בשני צידי המתרס (ערבים ויהודים) הדחקו מהמתון ויצרו מחלוקות אלימות שלא נפתרו. בנוסף, אזור זה הושפע עמוקות מהשלטון האיראני התיאוקרטי שנוצר אחרי המהפכה האסלאמית וכן מהתפוררותם של האימפריות הקודמות, כולל הקמתה של מפת כוחות כוללת עם מלחמות ואינטרסים מתמשכים.

ההיסטוריה המזרח-תיכונית איננה סיפור פשוט של מדינות עתיקות מול מדינה חדשה, אלא סיפור רב-זהויות, מורכב, מוצלב ומתמשך, שצריך להיות מובן בהקשרים היסטוריים ותרבותיים רחבים.

2. ארכיטקטורת התזה והשרשרת הסיבתית

קריסת האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה – כאימפריה שאיבדה אחיזה בחלקים רבים והיא רחוקה מלהיות "סובלנית" כפי שמקובל להאמין, הייתה זו התשתית לקריסת הסדר הקודם במזרח התיכון. החלטות הקולוניאליות של בריטניה, צרפת ומעצמות מזרח-אירופה – חלוקת המנדטים, הסכמי סייקס-פיקו והצהרת בלפור הציבו את היסודות למדינות החדשות ולעימותים הבאים.

הקמת הזהויות הלאומיות – החלוקה הלא מדויקת, והאינטרסים הסותרים בין ערבים ליהודים, והשאיפות הלאומניות שהובילו לאלימות הדדית. התפשטות הרדיקליזם ואובדן המתונים – תהליכים של רדיקליזציה הדדית והתגברות האלימות הגדילו את המורכבות וסיכלו פתרונות מתונים.

התפתחות האימפריה האיראנית הלא פורמלית – איראן התיאוקרטית הצליחה לבסס שליטה ע"י רשת מיליציות ושליטה אזורית, במיוחד לאחר מלחמת עיראק-ארה"ב והשפעות הסכסוך הסוני-שיעי. אי יכולת הפיקוח הבינלאומי – ארגוני על לאום, כמו האו"ם, לא הצליחו לנהל או לפשרות את המצב, מה שהקשה על ייצוב האזור.

3. תובנות ייחודיות ואי קונסנזוס

האימפריה העות'מאנית לא הייתה "סובלנית" כפי שמופיע לעיתים בספרות הפופולרית, אלא גם הייתה קשוחה, פשיסטית בהנהגה בסוף ימיה והייתה אחראית לרצח ארמנים ומיעוטים אחרים. הרעיון שהמדינות הערביות הן ישויות עתיקות וישראל מדינה חדשה הוא מיתוס, כאשר חלק ניכר מהמפות המדינות והמנדטים הם תוצרי המאה ה-20 בלבד.

היהודים במזרח התיכון והאסלאם היו לאורך השנים בעלי זהויות מתוחכמות ורב-ממדיות, בניגוד לשיח הפשטני של "יהודי נגד ערבי". התכוננות איראן לשימוש במלחמה כלל־פרטיזנית (מוזאיק דיפנס) היא נקודת מפתח להבנת מדיניותה וביטחונה האזורי, תוך ניצול חולשות אמריקאיות.

הרדיקליזציה ההדדית לאורך ההיסטוריה גרמה לכך שהקיצוניים שולטו, מה שהוביל לאלימות ולכישלונות מדיניים חוזרים.

4. נושאים מרכזיים ותצפיות תומכות

התהליך ההיסטורי של פירוק האימפריה העות'מאנית ויצירת מדינות במסגרת מנדטים של בריטניה וצרפת. ההצהרות והתכניות הבריטיות-צרפתיות והבעייתיות שבהן (כמו ההצהרה בלפור והסכמי סייקס-פיקו). תהליך מינוי שושלות Hashemites בממלכות ערביות, כמו ירדן ועיראק, תחת השגחת המנדטים.

ההתעוררות הציונית כתנועה לאומית ובהכרת מדינות מערביות, כולל תנועות ציוניות שונות. האירועים הדרמטיים משנות ה-1940, כולל המחסור באפשרויות ליהודים, הסכסוך שהחל בעקבות תוכניות החלוקה של האו"ם והנכבה. שימת הדגש על דינמיקות לאומיות לא אחידות בתוך האוכלוסיות (יהודים אשכנזים ומזרחים, ערבים דרוזים, כורדים וכו').

הקמת הרפובליקה האסלאמית באיראן, השינויים המדיניים והצבאיים שיצרו רשתות של מיליציות ושליטה באזור. השפעת מלחמות כמו מלחמת עיראק והפלישה ב-2003 על שינוי מאזן הכוחות והגברת ההשפעה האיראנית. הקושי להסדיר את המצב הפלסטיני-ישראלי ללא כוחות חיצוניים יציבים ומוסמכים.

5. תחזיות, תחזיות מותנות, וצירופים שיחלישו אותם

איראן תשאף להמשך הרחבת והעמקת השפעתה דרך רשת המיליציות (ה"אמפריה הבלתי-פורמלית") ותיטול חלק מרכזי בעתיד המזרח התיכון. חולשה או קריסה של איראן או עליית משטר מתון תחליש את התחזית הזו.

משבר פנימי חמור או שינוי דראמטי באזור עשוי לשבש מערכות אלו. הסכסוך הישראלי-פלסטיני ישאר בלתי פתיר בטווח הקצר-בינוני כי המשטרים והארגונים הקיצוניים שולטים ולא מאפשרים פשרות.

השקפה רחבה יותר של גופים בינלאומיים אחראיים יכול לשנות מציאות זו. שינוי אידיאולוגי או פוליטי משמעותי בצדדים עשוי לאפשר מפנה.

הרדיקליזציה ההדדית תמשיך להוות אתגר משמעותי להסכמים ושלום. התחזקות כוחות מתונים, דיפלומטיה מתקדמת, או תהליכי פיוס פנימיים יכולים להחליש מגמה זו.

6. השלכות אסטרטגיות לישראל ולקהילות היהודיות

ההיסטוריה מראה כיצד מדיניות החוץ הבינלאומית וההתערבויות הקולוניאליות השפיעו רבות על המצב האזורי; לכן לישראל חשוב לשחק תפקיד דיפלומטי מדוד ומשכיל. ההבנה של המאבקים ככסכסוך רחב יותר שבאמצעותו עוברות זהויות מרובות ורצונות פוליטיים שונים יכולה לסייע בפיתוח אסטרטגיות שלום.

ההתפשטות האיראנית ולחצים על מדינות ערב הסוניות מחייבים התייחסות בטווח הארוך ביחס לאיום ולבניית בריתות אזוריות. המורכבות הרב-אתנית והרב-דתית במזרח התיכון מחייבת ישראל להבין את הגיוון התרבותי באזורה ולהתחשב בו ביחס ליחסי חוץ ובטחון.

סיפור ההקמה של ישראל כתנועה לאומית ערובה למאבק ההישרדות, ולא רק קולוניאליזם מערבי, הוא נקודת ייחוס אסטרטגית למאבק בעימותים רוחביים הנובעים מציונות.