החוק הבינ"ל קובע: איו"ש של ישראל!! חן פפירמן קוברת את אגדת הכיבוש!!

סקירה

ניתוח תיזה מרכזית כיבושי ישראל בשטחי יהודה, שומרון ועזה אינם כיבושים במובן המשפטי-בינלאומי אלא חידוש ריבונות חוקית על אדמות שהן חלק מהגבולות המוקדמים של מדינת ישראל, בהתאם לעיקרון האוטופוסיס (uti possidetis) במשפט הבינלאומי ולמנדט הבריטי. לפיכך, ישראל אינה מדינה כובשת בשטחים אלה, אלא ממשלת ריבונות על שטחיה המקוריים כפי שהוגדרו לאחר הכרזת העצמאות ולאחר המלחמה ב-1948. הדיון על גבולות 1967 והכינוי "הגדה המערבית" הוא מטעה מבחינה משפטית והיסטורית, ומשמעו למעשה קבלת ההגמוניה הירדנית שלא הייתה לגיטימית.

ארכיטקטורת התיזה 1. עיקרון אוטופוסיס (uti possidetis) במשפט הבינלאומי קובע שהמדינה החדשה שומרת על גבולות היישות שקדמה לה. 2.

היהודים הם התושבים הילידים באזור שקרוי פלסטינה, כפי שנכרת בידי חבר הלאומים במנדט הבריטי. 3. לאחר מרד בר כוכבא הרומאים שינו את שם יהודה לפלסטינה במטרה למחוק את העם היהודי מההיסטוריה.

4. חבר הלאומים נתן לבריטניה מנדט להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל ולשמר את השם 'פלסטינה'. 5.

ההכרזה על מדינת ישראל ב-1948 כללה גבולות המנדט, כולל ירושלים, יהודה, שומרון ועזה. 6.

סיכום 2

לאחר מלחמת העצמאות, ירדן כבשה חלק מהשטחים וקראה להם "הגדה המערבית" במטרה להסוות את הזהות היהודית של האזור. 7. לעומת זאת, ההפסקת האש מ-1949 לא נתנה משנה תוקף משפטי לשינוי הגבולות.

8. ישראל ב-1967 פשוט החזירה לעצמה את השטחים לפי הקביעות ההיסטוריות והמשפטיות. 9.

לכן ישראל אינה מדינה כובשת בשטחים אלה אלא ממשלת הריבונות החוקית. 10. השימוש במונחים כמו "הגדה המערבית" או "פלסטינים" בהקשר זה מטעה ומשנה את מהות הבעיה.

תובנות בלתי שגרתיות וייחודיות - הטענה כי עיקרון האוטופוסיס מחזק את זכותה החוקית של ישראל על יהודה, שומרון ועזה – מיתוס משפטי המנוגד לתפיסות הפופולריות בעולם ולפרשנויות רבות של משפט בינלאומי. - הצגת ירדן ככובשת בלתי לגיטימית של השטחים שלקחה בערב מלחמת 1948, ואין הכרה בגלויה או עקיפה בכך אלא רק מינוי שוטף שמעקר את הקשר ההיסטורי היהודי לאזור. - הביקורת על השימוש במונחים "הגדה המערבית" ו"פלסטינים" כמונחים שיש להם משמעות פוליטית היסטורית ומונעים הבנה הוגנת ומדויקת של הבעיה.

תובנות אלה שימושיות להבנה מחדש של היחסים המשפטיים וההיסטוריים באיזור, ולשיח אסטרטגי מחודש סביב זכותה של ישראל על השטחים. נושאים מרכזיים ותצפיות תומכות - היסטוריה יהודית והיחס הרומאי-בריטי לארץ ישראל: שימור ושינוי שמות האזור, הכרה בזכות ההיסטורית של העם היהודי.

סיכום 3

- משפט בינלאומי ומנדט חבר הלאומים: יישום עיקרון אוטופוסיס על הגבולות של מדינת ישראל. - מלחמת 1948 והיחס לירושלים, יהודה ושומרון: צעדי ירדן וכינויים ששינו את הזהות היהודית. - הסכמי שביתת הנשק 1949 ומעמדם המשפטי: אין תוקף לשינוי גבולות.

- מלחמת ששת הימים ו"החזרת" השטח לישראל: לא כיבוש אלא חידוש ריבונות. - פולמוס סביב מונחים ותפיסות פוליטיות: קריאה לגמול למונחים היסטוריים מדויקים. תחזיות ומפתחות להחלשת התיזה - עתידית: אם גורמים בינלאומיים יכירו מחדש בישראל כמדינה כובשת ויתמכו בהסדרים שונים לשינוי גבולות על בסיס הסכמי ביניים, ייחשב העיקרון המשפטי שהוצג כנחות.

- אם תתקבל הכרה בינלאומית רחבה בזכויות למדינה פלסטינית ריבונית גם בשטחי יהודה ושומרון, התיזה תחלש. - שינוי רעיוני במונחים משפטיים הבינלאומיים בנוגע לאוטופוסיס ולאשרור גבולות לאחר מלחמות. - סיפורי היסטוריה חדשים המנכיחים נרטיבים אחרים בנוגע למעמד היהודים לילידי האזור.

- התפתחות דרסטית במצב בשטח שתשנה את המציאות הפיזית והפוליטית שמאחורי הטיעונים. המשמעויות האסטרטגיות לישראל ולקהילה היהודית - חיזוק הטענה הישראלית לשטחי יהודה ושומרון על יסוד משפטי היסטורי, המאפשר עמידה איתנה מול לחצים לסגת מהם. - שיח תקשורתי ופוליטי המבקש להציג את ישראל לא ככובשת, אלא כשמרת הריבונות – יכול לחזק מעמדה הבינלאומי.

- קריאה לקהילה היהודית בעולם להתמקד ביצירת תודעה היסטורית ומחקר אקדמי שמראה את חוקיות מעמדה של ישראל. - מדובר בפגיעה במשמעות המונחים הפוליטיים הקשורים לסכסוך, מה שעלול להשפיע על מדיניות ההסברה והדיאלוג הבינלאומי.

סיכום 4

- מדיניות ממשלתית נדרשת שתייחס למידע זה לתמיכת טענות ישראליות במוסדות בינלאומיים. שאלות פתוחות והסברים חלופיים - האם אכן עיקרון האוטופוסיס קושר באופן מדויק את גבולות ישראל היסטורית ומשפטית כפי שטוענים כאן? - האם להכרזות המנדט הבריטי ולחבר הלאומים הייתה מעמד משפטי חזק כל כך בכל המדינות שהוקמו במנדטים?

- האם ההכרזה על עצמאות ישראל הייתה לגיטימית ללא הסכמות של מדינות שכנות, וכיצד זה מתיישב עם משפט בינלאומי מודרני? - האם אפשר להתייחס למלחמת ששת הימים כאל "חידוש ריבונות" ולא ככיבוש לפי כל היבט משפטי? - איך נשקפת הבעיה מנקודות מבט של מדינות וגורמים אזוריים אחרים?

- האם קיימים הסברים פוליטיים או היסטוריים אחרים לשימוש במונחים "הגדה המערבית" ו"פלסטינים" לאו דווקא כמחיקת זכות יהודית? סיכום מחקרי תמציתי הדובר מציג טיעון משפטי-היסטורי מרכזי לפיו מדינת ישראל אינה כובשת את השטחים שבין נהר הירדן לים התיכון, אלא ממשלת ריבונות חוקית שנקבעה על ידי זכויות היסטוריות, מנדט חבר הלאומים ועיקרון האוטופוסיס במשפט הבינלאומי. הטענה מבוססת על הירושה ההיסטורית של היהודים בארץ ישראל, הכוח המשפטי של המנדט הבריטי, וויכוח לגבי מעמדם של הסכמי שביתת הנשק משנת 1949.

כמו כן מוצגת ביקורת על קונספטים נפוצים של הפלסטיניות ושימוש במונחים ככלים פוליטיים שמטשטשים את המציאות ההיסטורית והמשפטית. עיקרון הטיעון חזק מבחינה רטורית אך ממצאיו מהווים אתגר לתפיסות נרטיביות גלויות וחשאיות בפולמוס בינלאומי עדכני וממשיכי.