ד״ר ליאת יקיר במסר לזוגות בישראל: ככה יודעים שהזוגיות נגמרה. זו הסיבה שנשים יוזמות את רוב הגירושים!

סקירה כללית

בשיחה בין דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר למרואיינת העוסקת בזוגיות, התקשרות ומיניות, הנושא המרכזי הוא כיצד לזהות שזוגיות הסתיימה רגשית — ומה ניתן לעשות לפני שמגיעים לפרידה. הטענה המרכזית היא שזוגיות אינה נגמרת בהכרח כאשר יש כעס, ירידה במשיכה או משברים, אלא בעיקר כאשר נוצרת אדישות: אחד מבני הזוג מפסיק לחפש אצל האחר נראות, הקשבה, תמיכה וקשר.

דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר מתארת תופעה של “גירושים סמויים”: בני זוג שממשיכים לחלוק בית, ילדים ותדמית משפחתית, אך חיים בנפרד מבחינה רגשית. עם זאת, היא מדגישה שלעתים אפשר לשקם את הקשר באמצעות עבודה אישית וזוגית, ניקוי של טינה מצטברת ובנייה מחודשת של התקשרות ואינטימיות.

רגע מקור רלוונטי: [00:06]–[00:22], תיאור “הגירושים הסמויים” וההתרחקות הרגשית.

הטענה המרכזית: אדישות היא סימן חמור יותר מכעס

לפי דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר, בני אדם נכנסים לזוגיות כדי לקבל קשר, הכרה, הקשבה והגנה. לכן, הסימן המשמעותי ביותר לסיום הקשר אינו בהכרח ריב או אפילו כעס, אלא הפסקת החיפוש אחר הצרכים האלה אצל בן או בת הזוג.

כעס עדיין מעיד על מעורבות ועל רצון שמשהו ישתנה; אדישות מעידה שלעתים כבר אין ציפייה לשינוי. הסיבה לכך שזוגות נשארים יחד גם לאחר התרחקות רגשית היא לעתים מבנה המשפחה: ילדים, בית משותף, אחריות כלכלית והרצון להעניק לילדים יציבות.

אולם המבנה לבדו אינו מעיד שהזוגיות חיה, ולכן נדרשת בחינה נפרדת של הקשר הזוגי ושל תפקוד המשפחה. רגע מקור רלוונטי: [01:58]–[02:22], ההבחנה בין כעס לבין אדישות והיעלמות המגע.

כיצד נוצר מעגל ההתרחקות

דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר מתארת הצטברות הדרגתית של “מיקרו־פגיעות”: מחוות, אמירות, הזנחות ואכזבות שלא עובדו. כאשר בני הזוג אינם “מנקים” את המרחב ביניהם, הטינה מצטברת עד שהם מתקשים לראות זה את זו מעבר לכעס ולמשקעים.

התרחקות רגשית פוגעת גם במגע הגופני. פחות מגע מוביל לפחות תחושת קרבה, והיעדר קרבה מגביר כעס, בדידות וחוסר רצון למגע — מעגל שמזין את עצמו.

מעברים כמו לידת ילדים, משברים גדולים, גיל המעבר והזדקנות מוצגים כשלבים שבהם זוגות זקוקים במיוחד להכנה ולתמיכה. רגע מקור רלוונטי: [12:10]–[13:45], תיאור מעגל ההתרחקות והצטברות המשקעים.

רגע מקור רלוונטי: [09:45]–[10:35], שלבי חיים ומשברים שלא תמיד מתכוננים אליהם.

הראיות והדוגמאות שהוצגו

דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר מציינת שאין נתונים מספקים על “גירושים סמויים”, משום שהם אינם נרשמים כגירושים ולעתים אינם מגיעים לטיפול. היא מזכירה הערכות שלפיהן כ־10%–20% מהאנשים מדווחים על חוסר שביעות רצון מהזוגיות, וכן נתונים שדניאל דושי וד״ר ליאת יקיר מציג על שיעורי גירושים ועל שיעור נמוך יותר של שביעות רצון — אך בשיחה עצמה אין ביסוס מלא לנתונים או הגדרה אחידה שלהם. בהמשך מובאות דוגמאות ממחקרי התקשרות, בגידה ומיניות: מחקר שיוחס לחוקר מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס משנת 2018, מחקר בקרב משתמשי אתר אשלי מדיסון, “אפקט קולידג’” המתאר ירידה בתגובה לגירוי מוכר, ומחקרים על נברני ערבות המקשרים בין התנהגות מונוגמית לבין מערכות אוקסיטוצין.

הדוגמאות נועדו להראות שהקשר הזוגי מושפע גם מביולוגיה, מהרגל, מחידוש ומצורך בזהות — לא רק מאיכות התקשורת בין בני הזוג. דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר מציגה גם כמה טענות כמותיות על מיניות, בגידות והבדלים בין נשים לגברים, ובהן שיעורי בגידה, ירידה במשיכה לאורך נישואים ושכיחות קשיי חשק. חלק מהמספרים נאמרים ללא מקור מלא או בהקשר שאינו מאפשר לבדוק את הגדרתם, ולכן הם משמשים בשיחה בעיקר כהמחשה ולא כהוכחה מספקת.

רגע מקור רלוונטי: [38:27]–[41:44], הסיבות שבגינן אנשים מדווחים על בגידה וההבחנה בין בעיה בזוגיות לבין צורך אישי. רגע מקור רלוונטי: [14:05]–[16:41], אפקט קולידג’ והדוגמאות מנברני ערבות. רגע מקור רלוונטי: [13:26]–[14:05], הקשר בין היכרות, הרגל וירידה במשיכה.

תובנות ייחודיות על זוגיות, זהות ותשוקה

אחת התובנות המרכזיות היא שבן או בת הזוג אינם אמורים להיות כל העולם הרגשי של האדם. דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר מבחינה בין התקשרות בריאה — שבה בן הזוג הוא מקור משמעותי לביטחון ולתמיכה — לבין התמזגות שבה מצפים ממנו להיות גם חבר, מאמן, מטפל, מקור לכל גירוי ומענה לכל צורך. תובנה נוספת היא שבגידה אינה תמיד ביטוי לרצון לעזוב את הקשר.

לפי המחקרים שהוצגו, אנשים עשויים לבגוד גם כאשר הם אוהבים את בן הזוג ומרוצים יחסית מהקשר, משום שהם רוצים להרגיש רצויים, חיים, מעניינים או שונים מהתפקיד הקבוע שלהם כהורה, בן זוג או איש מקצוע. מכאן עולה האפשרות ליצור בתוך הזוגיות “מבט חדש” על האדם, ולא לראות בו רק הורה, מנהל בית או שותף לתחזוקה. השיחה גם מציגה מתח מובנה בין ביטחון לבין אירוטיקה.

יציבות וודאות תומכות בהתקשרות, אך חידוש, מרחק מסוים, מסתורין ועצמאות עשויים לשמר סקרנות ומשיכה. דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר אינה מציעה חוסר ודאות מניפולטיבי, אלא מרחב שבו לכל אחד יש עולם פנימי וחיים שאינם מצטמצמים לזוגיות בלבד. רגע מקור רלוונטי: [37:27]–[37:57], ההבדל בין התקשרות בריאה לבין ציפייה שבן הזוג יספק את כל הצרכים.

רגע מקור רלוונטי: [42:34]–[44:17], הרצון להיראות מחדש מעבר לתפקידי ההורות והעבודה. רגע מקור רלוונטי: [07:59]–[08:27], בגידה כחיפוש אחר התקשרות, נראות ותחושת חיים.

מיניות ואינטליגנציה אירוטית

דניאל דושי וד״ר ליאת יקיר טוענת שהמיניות אינה רק תוצאה של מצב הזוגיות, אלא גם גורם שיכול להשפיע עליו. היא מציעה לפתח “אינטליגנציה אירוטית”: להכיר את הגוף, הרצונות, הפנטזיות וההעדפות האישיות, לדבר עליהן באופן ישיר, ולא לצפות שבן הזוג ינחש אותן. היא מבחינה בין פנטזיה לבין רצון ממשי לבצע פעולה.

פנטזיות על כוח, שליטה, צפייה או ריבוי פרטנרים מתוארות כתופעות נפוצות שאינן מעידות בהכרח על חוסר שביעות רצון מהקשר או על רצון לממש אותן. לצד זאת, כל פעולה ממשית מחייבת הסכמה, גבולות ותקשורת; השיחה אינה מציגה פנטזיה כתחליף להסכמה. ההמלצות המעשיות בתחום זה כוללות התחלה הדרגתית בשיחה, שמירה על מידה של פרטיות ומסתורין, חקירה עצמית, גיוון שאינו כפוי, ומתן תשומת לב גם למגע, לעונג ולהרגעה — ולא רק להשגת אורגזמה או לעמידה בתדירות מסוימת.

רגע מקור רלוונטי: [01:31:37]–[01:33:52], הגדרת האינטליגנציה האירוטית והחשיבות של חקירה עצמית. רגע מקור רלוונטי: [01:43:17]–[01:44:16], ההבחנה בין פנטזיה לבין רצון ממשי. רגע מקור רלוונטי: [02:04:16]–[02:07:24], “סקס תחזוקתי”, מגע ועבודה משותפת על תשוקה.