אחיה יצחקי: אחת המטרות של התנועה הציונית היתה לשחרר את היהודים מהאמונה באל

1. טענה מרכזית

החילוניות הישראלית שראשיתה בתנועה הציונית שניסתה להקים זהות לאומית חופשית מאמונה מיתולוגית ותיאולוגית, נמצאת היום במשבר עמוק המתבטא במחלוקות חברתיות, פילוגים ובאי-הבנות בתוך החברה בישראל. מבנה זהותם של החילונים כיום, תוך ויתור משמעותי על הקשר עם מסורת יסודית ועם לימודי יהדות בסיסיים, מאיים על החוסן הלאומי ומייצר תחושת נתק שיכולה להוביל להתפוררותו של הפרויקט הציוני ולהחמרת הסכסוך הפנימי והחיצוני של מדינת ישראל.

2. ארכיטקטורת הטענה

בתנועת הציונות המוקדמת, שהוקמה לאחר שוברת מונופול הרבנים, הוכרה חשיבות ההגדרה הלאומית היהודית בדגש על העם ולא על הדת, עם עקרונות דמוקרטיים וגישות מודרניות. התנועה הציונית זיהתה את התיאולוגיה המיתולוגית היהודית כהכרחית להשתחרר ממנה כדי להקים מדינה מודרנית וריאליסטית שתוביל להצלת העם.

עם זאת, דומיננטיות המיתוס והמשיחיות חזרה לצבור כוח במשקעים החברתיים והפוליטיים, כשהציונות הדתית מייצגת איום על אופייה הליברלי והדמוקרטי של המדינה. הפיכת לימודי התנ"ך והיהדות למסורת היסטורית מיתולוגית ולא כאמונה מעשית גורמת לקושי בשימור השייכות, תחושת השורשים והנכונות לתרום למדינה.

התהליך מעצים קרעים חברתיים בין חילונים לחרדים ודתיים, ויוצר תחושה של סכנה לאחידות החברה הישראלית.

3. תובנות ייחודיות ולא קונבנציונליות

חילוניות היא לא סתם ויתור על דת, אלא שחרור מהתודעה המיתולוגית אל עולם מדעי וריאלי שמעצם טבעו מחייב הבנה ושינוי גורלי עצמאי של העם. אף שנראה שחילונים נרתעו מהמסורת, רבים מהם ממשיכים לשאת באמצעות תרבותם הלאומית, החברתית והצבאית – וכי "העגלה החילונית מלאה בתוכן בונה מדינה, לא ריקה".

הפופוליזם והדמגוגיה של מנהיגים כמו בן גוריון יוצרת דימוי של מגשר בין רוח המשיחיות לבין המציאות הפוליטית הריאלית. יש שילוב טמון במתח בין הדת ככוח פוליטי לבין מדינה חילונית מתמודדת שמנסה לשמור על ערכים ליברליים מודרניים.

טענות לגבי שיעורי השתמטות בקרב חילונים אינן מבוססות עובדתית ומקובל לחשוב כי משתמטים נמצאים בכל מגזר חברתי ללא פרופיל אחיד.

4. נושאים עיקריים ותצפיות תומכות

התנועה הציונית בראשיתה כמשחררת ממונופול הרבנות ומתיישבת על רצון להקים בית לאומי לעם ללא תלות בדת. משבר החילוניות בישראל כיום בא לידי ביטוי בפערים בנטל הצבאי, בתנועת המחאה נגד ההפרדה וקווי המתאר של מדינת היהודים.

הלימוד של התנ"ך והיהדות במערכת החינוך כיום מצומצם משמעותית, מה שיוצר ניתוק תרבותי מזהות יהודית עמוקה יותר. התגברות ההשפעה של זרמים דתיים משיחיים על הפוליטיקה הישראלית ואיום על אופיה הדמוקרטי.

דו-שיח חם שכולל חילוקי דעות קיצוניים על מהות הציונות, יחס התורה והדת למדינה, והשלכותיהן על החברה. קיימת תחושת סכנה בקרב החילונים מפני חדירת מדינת הלכה, ובמטען הקולקטיבי של "הוויתור על מורשת" שגורר נטישה או שינוי זהותי.

5. תחזיות ואיתותים להסגת הטענה

אם הזרם המשיחי יהפוך לכוח דומיננטי, מדינת ישראל תיאלץ לבחון מחדש את אופייה כמדינה דמוקרטית וליברלית. עליית הפילוגים וההשפעות החברתיות של הפיצול בין מגזרים עלולה להוביל לירידה בתמיכה במדינה במגזרים שונים.

שילוב מופחת של לימודי יהדות ומורשת עלול להחריף את ניתוק הזהות בקרב צעירים. שינויי חקיקה או מדיניות חינוך שיחזירו לחוק דרישות של לימודי יהדות במסגרות חינוכיות יסייעו להפחית מתח זה.

איתות חיובי יגיע מהמשך קיומם של תהליכים חברתיים ודתיים שיתנו ביטוי לשילוב תרבותי ומדעי בתוך זהות ישראלית אחת.

6. משמעות אסטרטגית לישראל ולקהילות יהודיות

יש לשמר את ההבנה שהציונות היא פרויקט לאומי ולא דתי במובן המסורתי, ולדאוג לשילוב בין זהות לאומית ותרבותית לבין חינוך מושכל ויסודי. קיום דיאלוג פתוח עם מגזרים דתיים וחילוניים תוך הימנעות ממאבקים משיחיים מחריפים יוכל ליצור יציבות פוליטית וחברתית.

בחינוך יש להקפיד על שילוב מותאם של התנ"ך והמורשת תוך הדגשת חשיבות המדע וההנדסה לקיום המדינה בעתיד. יש לעודד השתתפות אזרחית אחידה ולתרום לשיפור תפיסות חברתיות למניעת פילוח חברתי שעלול לפגוע בביטחון הלאומי.

לפתח מדיניות צבאית וחברתית שתכבד את מורכבות חלוקת ההתגייסות ותטפל בשורשיה במקום בתחושת ניכור.