הם משקרים לכם על מסחר יומי! הבעלים של בית השקעות מיטב חושף את האמת.

סקירה כללית

המקור הוא שיחה עם אבנר סטפק, יו״ר מיטב ואחד מבעליה, על מסחר יומי, השכלה, יזמות, מיזוגים ורכישות, בינה מלאכותית, השקעות וקרמה עסקית. הטענה המרכזית שלו היא שרוב הדרכים ה״מהירות״ להתעשרות הן אשליה או הימור, בעוד שהתקדמות אמיתית נשענת על עקביות, מוניטין, תואר אקדמי, הבנת מגמות ארוכות טווח ונתינת ערך.

סטפק מציג עמדה חדה במיוחד נגד מסחר יומי: לדבריו זו אינה השקעה אלא הימור ממכר, שרוב המשתתפים בו מפסידים לאורך זמן. לצד זאת הוא טוען שבינה מלאכותית תשפר רווחיות ופריון, אך גם תרחיב פערים בין חברות גדולות לקטנות ובין שכבות אוכלוסייה שונות.

הטקסט שסופק אינו כולל חותמות זמן, ולכן אין אפשרות לצרף רגעי מקור מדויקים.

הטיעון המרכזי

שרשרת הסיבתיות של סטפק מתחילה בהבחנה בין השקעה לבין הימור. השקעה נשענת על בעלות ארוכת טווח בנכסים או עסקים שמייצרים ערך, בעוד שמסחר יומי נשען על תזמון קצר, מינוף, דופמין ועמלות שפועלות נגד הסוחר.

לכן, גם אם יש מיעוט חריג שמצליח, העלות הנפשית והאלטרנטיבית הופכת את המסלול הזה ללא כדאי עבור כמעט כולם. בעניין קריירה והשכלה, הוא טוען שהתואר אינו חשוב בעיקר בגלל התוכן המקצועי, אלא בגלל איתות לשוק העבודה, רשת קשרים, חשיפה לרעיונות, והפחתת סיכון במקרה שהיזמות לא מצליחה.

ההנחה שמחזיקה את הטיעון היא ששוק העבודה חוזר להיות שוק של מעסיקים, ולכן כששני מועמדים דומים מתחרים, למועמד עם תואר יש יתרון. ביחס לבינה מלאכותית, הטיעון שלו הוא שהטכנולוגיה מעניקה יתרון גדול יותר למי שכבר גדול, עשיר ומאורגן.

חברה גדולה יכולה להשקיע יותר, לחסוך יותר, ולפרוס כלים חדשים על בסיס לקוחות ועובדים רחב יותר; לכן הפערים העסקיים והחברתיים צפויים להתרחב.

ראיות ודוגמאות

הראיה החזקה ביותר נגד מסחר יומי היא שילוב של ניסיון תעשייתי, נתוני לקוחות ומספרים רגולטוריים. סטפק אומר שמיטב מנהלת כ־450 מיליארד שקל, ומוסיף שהוא רואה גם נתונים מאי־טורו כחבר דירקטוריון; לדבריו, כמעט לא נמצאים סוחרי יום שמרוויחים לאורך זמן. הוא מזכיר נתון של פינרה שלפיו אחרי חמש שנים רק כ־1.8% מרוויחים, בעוד כ־98.2% מפסידים.

הוא מביא גם דימוי הסתברותי: כמו ברולטה, אפשר לנצח כמה סיבובים, אבל ככל שמרבים לשחק הסטטיסטיקה והעמלות פועלות נגדך. מכאן מגיעה האמירה החריפה שלו: 95% מסוחרי היום מפסידים ו־5% שקרנים. הוא מחבר זאת לתעשיית קורסים שמוכרת חלום של תשואות חריגות, פרארי ופנטהאוזים, בעוד שהכסף האמיתי של אותם משווקים מגיע לדעתו ממכירת קורסים ולא ממסחר.

בדוגמאות היזמיות והניהוליות הוא מספר על מכירת סטארטאפ אופנה לוולמרט, לאחר תחרות בין ארבע חברות ענק אמריקאיות. הוא מדגיש שהקרדיט העיקרי שייך ליזמת אילת ויזל, אך משתמש בסיפור כדי להמחיש משא ומתן, אמון, תזמון ויכולת להחזיק עסקה תחת לחץ. הוא מוסיף שעשה 52 עסקאות של מיזוגים ורכישות, כולל 46 קניות או הקמות, שלוש מכירות ושלושה מיזוגים.

תובנות ייחודיות

אחת התובנות הבולטות היא שהצלחה במשא ומתן אינה רק מודל כלכלי, אלא ניהול רגשות, אמון ותפיסת סיכון של הצד השני. סטפק מתנגד לגישה שבה שמים את כל הקלפים על השולחן, אך גם לא מאמין ב״למעוך״ את הצד השני. מבחינתו, צריך לתת תחושת שיתוף בלי לחשוף הכול, ולגרום לצד השני לרצות לעשות את העסקה דווקא איתך.

תובנה נוספת היא שמוניטין יכול להיות נכס כלכלי ממשי. הוא מתאר מצבים שבהם מוכרים העדיפו למכור למיטב גם במחיר נמוך יותר, כי האמינו שהעובדים, הלקוחות והעסק יהיו בידיים טובות יותר. בכך הוא קושר בין ״קרמה״ לבין פרקטיקה עסקית: לא כטענה מיסטית בלבד, אלא כמנגנון של אמון מצטבר.

הוא גם מפרק את רעיון ה״סינרגיה״ ברכישות. לדבריו, מנהלים רבים מדמיינים הכנסות חדשות ממכירה צולבת, אך בפועל רוב הסינרגיות האמינות מגיעות מחיסכון בהוצאות. בצד ההכנסות, לעומת זאת, עלולים דווקא לאבד לקוחות אחרי הרכישה.

תחזיות ותנאים

סטפק צופה שבינה מלאכותית תגדיל את רווחיות החברות הגדולות ותפגע יחסית בעובדים ובחברות חלשות יותר. התחזית נשענת על כך שלחברות גדולות יש גם כסף להשקעה וגם בסיס פעילות שממנו ניתן להפיק חיסכון משמעותי. סימן שיחליש את התחזית יהיה מצב שבו כלים זולים ופשוטים יאפשרו לעסקים קטנים להשיג יתרון דומה במהירות, בלי צורך בהון, נתונים או תשתית ארגונית.

הוא מעריך שהעשירונים העליונים ירוויחו יותר מהשינוי, בעוד שלושת העשירונים התחתונים ייפגעו יחסית. הוא מציין כי כ־10% מכוח העבודה עובד בהייטק ורובם קרובים לעשירון העליון, ומוסיף שעשירון עליון בישראל אינו בהכרח מיליונרים אלא משק בית שמרוויח סביב 30 אלף שקל נטו ומעלה. התחזית תיחלש אם מקצועות שכר נמוך יאמצו בינה מלאכותית באופן שמעלה את השכר והפריון שלהם ולא רק מחליף אותם.

לגבי עסקים קטנים, הוא צופה שבתחומים מסוימים יהיה קשה יותר להקים עסק מאפס, במיוחד כאשר שחקנים קיימים יכולים להציע גם יכולת טכנולוגית וגם בסיס לקוחות, תפעול ומוניטין. מנגד, הוא אומר שבינה מלאכותית תיצור גם נישות חדשות לגמרי, למשל בתחומי רפואה, אבחון, תזונה מותאמת ופתרונות מבוססי נתונים. התחזית נגד עסקים חדשים תיחלש אם יופיעו קטגוריות שבהן אדם יחיד או צוות קטן יכולים לפתור בעיה חדשה לפני שהגדולים מספיקים להגיב.

השלכות מעשיות

ההשלכה המעשית הברורה ביותר היא להתרחק ממסחר יומי, ממינופים ומקורסים שמבטיחים תשואות חריגות. לפי סטפק, מי שרוצה להשקיע צריך לעשות זאת באופן ארוך טווח, פשוט ולא אובססיבי, ולא להפוך את ניהול הכסף לעבודה יומית.

הוא אף אומר שרוב האנשים אינם צריכים ״לעבוד״ בניהול הכסף שלהם, אלא להשקיע בצורה שאינה גוזלת מהם זמן רב. לצעירים הוא ממליץ ללמוד תואר ראשון גם אם הם לא בטוחים שהחומר עצמו ישמש אותם.

ההמלצה שלו אינה בהכרח ללמוד מקצוע יוקרתי או מוסד יוקרתי, אלא לבחור תחום שאוהבים, לשלב עבודה במקביל אם אפשר, ולראות בתואר כלי להפחתת סיכון ולהתקדמות עתידית. הוא מדגיש שהציונים פחות חשובים בעיניו מניסיון עבודה, מוסר עבודה ויכולת להסתדר בעולם האמיתי.

ליזמים הוא מציע שלושה עקרונות שחוזרים לאורך השיחה: עקביות, בחירת תחום עם רוח גבית ארוכת טווח, ועשיית טוב. הוא נותן כדוגמה תחומים כמו אנרגיה מתחדשת ובריאות דיגיטלית ככיוונים שנהנים ממגמות עומק, ולעומת זאת מביע חשש מענפי נדל״ן משרדי ומסחרי בגלל עבודה מהבית, התייעלות, פיטורים וצמצום שטחי משרדים.