הסכם מכה וכישלונו

סקירה על הסכם מקה – ברית אסלאמית שנבחנה במזרח התיכון

האנליזיסט רמי מהרוץ הציג ניתוח מקיף על הסכם מקה, ברית אסלאמית שנחתמה באוגוסט 2026 בין סעודיה, פקיסטן וטורקיה. המרכזי בטענה שלו הוא שברית זו, שעוררה חגיגיות בעת החתימה, נכשלה במבחן המציאות מול התקפות ואלימות באזור והוכיחה כי אינה שווה את מה שנחתם עליה.

טענת המפתח – כשלון הברית במבחן המציאות

רמי טוען שברית מקה, שמטרתה הייתה להוות ברית הגנה אסלאמית בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, לא עמדה במבחן המציאות שנבחנת כשהן נתקלו באיום איראני ושל מנהיגויות שונות במזרח התיכון. למרות השאיפות ליצירת "נתו חדש" באזור, הברית לא הצליחה להתייצב בלחימה בפועל, במיוחד בשל היעדר מעורבות צבאית משמעותית מצד פקיסטן וטורקיה, וכן בשל היעדר היציבות שביקשה סאודיה.

ראיות ומקרי מפתח לניתוח הברית

הברית נחתמה רשמית באוגוסט 2026, לאחר הסכם חלקי בין סעודיה לפקיסטן ביולי 2025. משתתפי הטקס היו יורש העצר מוחמד בין סלמן, נשיא טורקיה ארדואן וראש ממשלת פקיסטן שריף.

כל מדינה הגיעה עם אינטרסים שונים: סעודיה התמקדה בשמירת המקומות הקדושים ובעימות עם איראן, פקיסטן הציעה כוח צבאי גדול ונשק גרעיני, וטורקיה הציבה את עצמה כשחקן מרכזי בעל עוצמה צבאית ויחסי השפעה בין אסיה לאירופה. הברית כללה מנגנון הגנה הדומה לנאט"ו – התקפה על אחת תהיה התקפה על כולן.

עם זאת, לאור התנהלות פקיסטנית זהירה ולא מעורבות צבאית, לצד תמיכה איראנית במליציות ובחסימת מצרי אורמוז, העימות לא פגע באמיתות הברית כפי שציפו. גם ההחלטה של מצרים לא להצטרף – בשל סיכונים כלכליים וביטחוניים – הצביעה על היעדר אחדות בין המדינות המוסלמיות.

תובנות מובהקות על הקשיים והאי-הצלחה

המבט העמוק מגלה כי פקיסטן נמנעה מהתערבות ישירה, מחשש להתערבות איראנית בבכירה שלה ובאזורי מרידה בדרום. טורקיה פעלה באופן מוגבל כדי לא להידרדר לעימות עם איראן, שממנה תלויה בחלק מהאספקה האנרגטית שלה.

שנויי הגיאופוליטיים באזור, והקשר המורכב בין המדינות עם נורמליזציה בין סעודיה לישראל, למול הברית שקיימה טורקיה ופקיסטן – הצביעו על סתירות פנימיות וקושי לעמוד מאוחדים מול איומים. גם יכולת הנשק הגרעיני של פקיסטן, שהייתה אמורה להוות גורם הרתעתי, התגלתה כפחות רלוונטית במציאות של "מלחמה מתקדמת" ודינאמיות פוליטית, כפי שמודגם מאי-הצלחת השימוש בנשק גרעיני למניעת עימותים.

תחזיות והתניות לגבי עתיד הברית

רמי מצביע על כך שאם הברית לא תצליח להתגבר על חילוקי הדעות הפנימיים, להפגין נוכחות צבאית אחידה או לעצור את ההשפעה האיראנית, היא תישאר פגועה וחסרת ערך בעתיד. סימני איבוד אמון הם כישלונות בשטח, הספקת נשק מוגבלת וחוסר מעורבות צבאית פעילה.

אם מדינות נוספות כמו מצרים לא יחסמו את השתתפותן בגלל סיכוני ביטחון וכסף, או אם איראן תחליש את אחיזתה באזור, הברית עלולה להשתנות או להתפרק. ברית אברהם הנתפסת כחלופה טובה יותר תהפוך ליותר משמעותית בפועל.

מסקנות מעשיות לניתוח הברית

ניתן להסיק שהברית לא מתפקדת כמנגנון ביטחון משותף חזק במזרח התיכון. מדינות הציר המוסלמי אינן מאוחדות בהכרח בפעולה, ומאמצי ההגנה וההתמודדות עם איראן מוגבלים.

גם שמירת היציבות באזור אינה מובטחת דרך הברית הזו, מה שמעיד על חשיבות בניית בריתות עם מסגרת ברורה יותר ותמיכה רחבה יותר.