כרב״מים — המהפכה בשדה הקרב הפתוח

סקירה

הסרטון מציג את התפתחותם של כלי רכב קרביים בלתי מאוישים ואת השימוש בהם באוקראינה, בארצות הברית ובצבאות נוספים. הטענה המרכזית היא שהשילוב בין כלי רכב רובוטיים, רחפנים, בינה מלאכותית ושליטה מרחוק עשוי להפחית באופן דרמטי את מספר החיילים הנדרשים למשימות קרב, לוגיסטיקה, פינוי, סיור והסתערות.

המקור מתאר מעבר מכלים ניסיוניים ואיטיים למערכות מבצעיות יותר, אך גם מדגיש בעקיפין שהאוטונומיה המלאה עדיין מוגבלת: הירי, למשל, נשאר בחלק מהמקרים תחת אישור אנושי, והכלים מתקשים בתנאי שטח מורכבים או כאשר הקשר מנותק. רגע מקור רלוונטי: [00:00]–[00:14], הצגת הטענה שכלים בלתי מאוישים עשויים להחליף חלק ניכר מכוח האדם.

הטענה המרכזית וההיגיון שמאחוריה

ההיגיון של הסרטון בנוי על שרשרת סיבתית ברורה: מחסור בכוח אדם ותנאי לחימה מסוכנים יוצרים צורך בכלים מרוחקים; התקדמות בחיישנים, תקשורת, ניווט אוטונומי ובינה מלאכותית מאפשרת להפעיל אותם בשדה הקרב; וככל שהייצור נעשה זול ומהיר יותר, ניתן לפרוס אותם בהיקף גדול. לפי המקור, הכלים לא נועדו רק להחליף טנקים או נגמ"שים.

תפקידם הוא להרחיק בני אדם מהחזית, לשאת תחמושת וציוד, לפנות פצועים, לפתוח צירים, לשמש כפלטפורמות ירי או לשאת רחפנים. ההנחה היא שבמשימות רבות אין צורך באדם בתוך הכלי, אלא במפעיל מרוחק או במערכת אוטונומית חלקית.

ראיות, דוגמאות ומערכות מרכזיות

הסרטון מתחיל בניסוי אמריקאי מיולי 2020, שבו הוסבו ארבעה נגמ"שי אם־113 לכלים רובוטיים. לכלים הותקנו נהיגה אוטונומית, עמדת נשק בשליטה מרחוק, מצלמות היקפיות, תקשורת נתונים ומערכת לריכוז המידע עבור המפעיל. בפועל, הם סבלו ממהירות נמוכה ומקושי בזיהוי מהיר של מכשולים, ולכן לא שולבו אז בלחימה.

בניסוי מאוחר יותר, שנערך במרץ 2022 בתנאי קור, הופעלו כלים בלתי מאוישים לצד צוות קרבי. אחד מהם נשלח למשימות באזורים חשודים או ממולכדים, ואחר נע לצד החיילים. לפי הסרטון, התרגיל הראה שניתן להמשיך להפעיל את הכלים גם לאחר אובדן קשר, לפחות במידה מסוימת.

המקור מזכיר גם את הכלי הטורקי ברקן 2, שנקלט בצבא טורקיה בשנת 2023. לפי התיאור, הוא מסוגל לשאת כ־400 קילוגרם, להפעיל מקלעים או מטולי רימונים, לשגר רחפנים מתאבדים ולבצע פעולות המבוססות על בינה מלאכותית. באוקראינה מתוארים כלים לפינוי פצועים, אספקה, נשיאת חומרי נפץ, תקיפת עמדות רוסיות ושיגור תחמושת.

דוגמה נוספת היא כלי מסוג טי־12, הנושא מקלע כבד בקוטר 12.7 מילימטר, מופעל באמצעות סיב אופטי או קישור מרחוק, ובו הירי עצמו נשאר בשליטה אנושית. הסרטון מציין גם כלים להרמת אנטנות וממסרים, להעברת ציוד, לגרירת כלי רכב ולפעולה באזורים מיוערים או בוציים. בצד האמריקאי מוזכרים כלי רכב ניסיוניים על גלגלים, שנבחנו עם מקלעים, מטולי רימונים, מערכות חישה ולוחמה אלקטרונית.

כלי אולטרה של חברת אוברלנד איי־איי מתואר ככלי אוטונומי מהיר לשטח קשה, עם יכולת לשאת מאות קילוגרמים ולנוע למרחקים משמעותיים. בנוסף מוזכר כלי לוגיסטי בשם האנטר וולף, שנועד לשאת יותר מטונה של ציוד. רגע מקור רלוונטי: [00:29]–[01:13], הניסוי האמריקאי בנגמ"שי אם־113 והבעיות שהתגלו בו.

רגע מקור רלוונטי: [02:13]–[03:56], הדוגמאות האוקראיניות והטורקיות, כולל כלי תקיפה, פינוי, אספקה וגרירה.

תובנות ייחודיות

התובנה החשובה ביותר היא שהמהפכה המתוארת אינה תלויה רק בכלי נשק אוטונומיים. חלק גדול מהערך נובע ממשימות שאינן דורשות קבלת החלטות קטלניות: הובלת ציוד, פינוי פצועים, גרירת כלי רכב, סיור, העברת תקשורת ופתיחת נתיבים. דווקא בתחומים אלה אפשר לצמצם סיכון לחיילים ולהגדיל את היקף הפעילות בלי להמתין לאוטונומיה מושלמת.

הסרטון מציג גם שינוי ביחס בין כלי מאויש לכלי בלתי מאויש. הכלי הרובוטי אינו בהכרח תחליף יחיד לטנק או לנגמ"ש, אלא חלק ממערכת משולבת שבה לוחמים, רחפנים, כלי קרקע וממסרי תקשורת פועלים יחד. כך ניתן לשלוח כלים זולים יחסית לפני הכוח, לעומק השטח או לאזור ממולכד.

תובנה נוספת היא שהפריסה ההמונית עשויה להיות חשובה יותר מהביצועים של כלי בודד. קצב ייצור שמגיע, לפי הסרטון, לכ־1,000 כלים בחודש מאפשר להשתמש בהם בכמויות גדולות, גם אם חלקם יושמדו. עם זאת, הנתון מוצג ללא פירוט של סוגי הכלים או מקור עצמאי, ולכן יש להתייחס אליו בזהירות.

תחזיות ותנאים למימושן

הסרטון צופה שבתוך כמה שנים יוכלו צבאות להחליף עשרות אחוזים מכוח האדם שלהם באמצעות כלים בלתי מאוישים. הוא מתאר גם אפשרות שבעשור הקרוב יפעלו נחילים של כלים כאלה לבדם לאורך מאות קילומטרים באזורים מדבריים או פתוחים.

התחזיות תלויות בכמה תנאים: שיפור בניווט ובזיהוי מכשולים, פעולה אמינה בתנאי שטח ומזג אוויר קשים, שמירה על תקשורת או יכולת פעולה בעת ניתוקה, הגנה מפני לוחמה אלקטרונית וייצור המוני בעלות סבירה. הן ייחלשו אם כלים ימשיכו להיתקע בשטח, לאבד קשר, להיות פגיעים לשיבוש או לדרוש מפעילים רבים יותר מכפי שנחסכים.

המקור טוען שהשינוי יתרחב גם ללחימה עירונית, אך אינו מספק פירוט טכני רב לגבי האתגרים הייחודיים של סביבה צפופה: זיהוי בני אדם, חסימות תקשורת, בניינים, אזרחים וכללי הפעלת כוח. רגע מקור רלוונטי: [05:53]–[06:23], התחזית לנחילים אוטונומיים ולהפחתה של עשרות אחוזים בכוח האדם.

השלכות מעשיות

לפי החומר שהוצג, הצעד המעשי הראשון הוא שילוב כלים בלתי מאוישים במשימות מסוכנות אך יחסית מוגדרות: אספקה, פינוי, סיור, גרירה, פתיחת צירים ונשיאת תחמושת. משימות כאלה עשויות להפיק תועלת גם מאוטונומיה חלקית, בלי להמתין למערכת שמסוגלת לנהל לחימה עצמאית לחלוטין.

המקור מצביע גם על חשיבותה של תורת הפעלה משולבת. יחידות צריכות לדעת להפעיל כמה כלים במקביל, לשמור על שליטה גם בתנאי שיבוש, להשתמש בכלים כממסרי תקשורת ולהקצות מפעילים למספר מערכות במקום להציב צוות מלא בכל כלי.

מבחינת תכנון כוח, המשמעות היא מעבר מהשקעה בלעדית בכלים כבדים ומאוישים להשקעה גם בפלטפורמות קטנות, זולות, מודולריות וניתנות להחלפה. אולם הסרטון אינו מציג ניתוח מלא של עלויות התחזוקה, ההכשרה, האבטחה והלוגיסטיקה הנדרשות להפעלה רחבת היקף.