וינטר יפרוש? משה פייגלין בריאיון חסר מעצורים לקראת הבחירות

סקירה

משה פייגלין הוא משה פייגלין, יו״ר מפלגת זהות, שהתייחס בראיון שלפני הבחירות למדיניות ביטחונית, ליחסים עם גורמים בינלאומיים ולחזון האידאולוגי של מפלגתו. טענתו המרכזית היא שישראל אינה זקוקה רק לניהול ביטחוני שוטף, אלא לשינוי אסטרטגי המבוסס על חזון לאומי־יהודי רחב: הפעלת ריבונות, סילוק הסכמי אוסלו, הרחבת ההתיישבות ובסופו של דבר הקמת מקדש במרכז ירושלים.

לדבריו, היעדר חזון מוביל את ישראל למדיניות תגובתית ולוויתורים בפני לחצים חיצוניים. הוא קושר בין עמדה זו לבין ביקורת חריפה על מערכת הביטחון, שלטענתו לא שינתה את התפיסות שהובילו לאירועי 7 באוקטובר.

רגע מקור רלוונטי: [00:03:38]–[00:04:18]

הטיעון המרכזי

פייגלין מציג שרשרת סיבתית ברורה: תפיסות ביטחוניות שגויות והיסוס מדיני מאפשרים לאויב להמשיך לפעול; לחץ בינלאומי מעמיק את ההיסוס; והיעדר חזון לאומי מונע מישראל לנצל הזדמנויות לשינוי. הפתרון, לשיטתו, הוא מעבר ממדיניות של “נורמליות אזרחית” למדיניות של ריבונות ועוצמה יהודית אזורית.

במישור הביטחוני הוא טוען שיש לנקוט תגובה חריפה בהרבה לפיגועים. הוא מציע שהכפר שממנו יצא מפגע ייהרס, ושיש להחיל על יהודה ושומרון את העקרונות שהוא מציע לעזה: כיבוש, גירוש והתיישבות.

במישור המדיני הוא דורש מראש הממשלה להתעלם מהנחיות חיצוניות ולפעול לפי אחריותו הישירה למדינה.

ראיות ודוגמאות שהוצגו בראיון

הראיה המרכזית שהוא מביא לביקורת הביטחונית היא עצם הישנותם של פיגועים והפעילות הישראלית בחברון לאחר פיגוע בצומת יהודה. מכך הוא מסיק שהמערכת עדיין פועלת לפי אותן “קונספציות” שלדבריו לא השתנו מאז 7 באוקטובר.

הראיון אינו מציג ניתוח מודיעיני, נתונים השוואתיים או מסמכים שמבססים את הקביעה הזאת מעבר להצהרתו. במישור הפוליטי הוא מפנה לסקר שלטענתו העניק לרשימה המשותפת של זהות והציונות הדתית תשעה מנדטים, ואף עשוי לאפשר את כניסתה של מועמדת נוספת.

הוא מזכיר גם את בן־גוריון, את דונלד טראמפ ואת העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים כדוגמאות לכך שלדעתו חזון אידאולוגי, ובפרט “משיחיות”, יכול להניע החלטות מדיניות ממשיות. רגע מקור רלוונטי: [00:02:47]–[00:03:16] לגבי הסקר; [00:04:47]–[00:05:15] לגבי טראמפ וירושלים

תובנות ייחודיות

הנקודה הלא־שגרתית ביותר בדבריו היא ההיפוך של הביקורת על “משיחיות”. במקום לראות בה תכונה לא־מעשית או מסוכנת, פייגלין טוען שהחזון המשיחי הוא דווקא תנאי לריאליזם מדיני: רק מי שמחזיק ביעד היסטורי ארוך־טווח יכול לבנות אסטרטגיה עקבית ולנצל הזדמנויות.

הוא גם מנסה להגדיר את מפלגתו לא רק כעוד מפלגת ימין, אלא כמסגרת שמציעה חזון כולל: הרחבת ריבונות יהודית, חזרה לגוש קטיף, דחיית הסכמי אוסלו וחתירה למדינה יהודית בעלת מעמד אזורי מרכזי. בכך הוא מבדיל בין “אנשים חדשים” בכנסת לבין שינוי אידאולוגי עמוק יותר, שלדבריו חסר אצל יריבים פוליטיים.

תחזיות ותנאים

פייגלין צופה שהצבעה נוספת למפלגתו ולשותפיה עשויה להפוך אותן לכוח פוליטי משמעותי ולשנות את כיוון הממשלה. התחזית תלויה בהצלחת הרשימה לעבור את אחוז החסימה, באיחוד קולות בימין ובהשתתפות מספקת של מצביעים — תנאים שלא נבחנים בראיון עצמו.

הוא גם מציג חזון ארוך־טווח של ריבונות יהודית אזורית ושל הקמת בית המקדש במרכז ירושלים “ביום מן הימים”. האותות שיחלישו את התחזית האלקטורלית הם כישלון הסקרים בחיזוי התוצאה, פיצול בגוש הימין או אי־כניסת המפלגה לכנסת; האותות שיחלישו את התחזית המדינית הם התנגדות ציבורית ופוליטית רחבה, מגבלות משפטיות או בינלאומיות, או כישלון מדיניות ההתיישבות והסיפוח להשיג את התוצאות שהוא מייחס לה.

השלכות מעשיות

ההשלכות המעשיות שפייגלין מציג הן ביטחוניות ומדיניות: תגובה ענישתית חריפה יותר לאחר פיגועים, הריסת יישובים או כפרים הקשורים למפגעים, כיבוש וגירוש בעזה וביהודה ושומרון, והרחבת ההתיישבות. הוא גם קורא לדחיית הסכמי אוסלו ולחזרה לבניית גוש קטיף.

בזירה המדינית הוא תומך בכך שממשלת ישראל תפעל באופן עצמאי יותר מול גורמים בינלאומיים, ולא תאפשר ללחץ חיצוני לבטל פגישות או לעצב את מדיניות הביטחון. עם זאת, הראיון אינו מפרט מנגנוני ביצוע, לוחות זמנים, מסגרת משפטית או את המחירים המעשיים של הצעות אלה.

רגע מקור רלוונטי: [00:01:59]–[00:02:12] לגבי תגובה לפיגועים; [00:04:07]–[00:04:29] לגבי עזה, אוסלו וגוש קטיף