המומחה הפיננסי: למה הבורסה עולה והשקל מתחזק? ומהם 5 הכוחות שפועלים כעת על המשק הישראלי - אדם רויטר

סקירה כללית

בשיחה בין גיא קצוביץ' לאדם רויטר, העוסק בניהול סיכונים פיננסיים ואסטרטגיים, נדונה עמידותה של כלכלת ישראל במהלך המלחמה, לצד הסיכונים המרכזיים לשוק, לעסקים ולמשקיעים. הטענה המרכזית של רויטר היא שהפער בין עוצמת האיומים שנחזו לבין הנזק שהתממש בפועל יצר שינוי פסיכולוגי: ישראלים ומשקיעים זרים גילו שהמשק והמערכת הביטחונית עמידים יותר מכפי שחשבו.

עם זאת, רויטר אינו מציג תמונה ורודה לחלוטין. הוא מזהה סיכונים ממשיים בשער החליפין, בהוצאות הביטחון, בדמוגרפיה העולמית, בעימות אפשרי סביב טייוואן ובהתרחבות מלחמות אזוריות.

המסקנה המעשית שלו היא שיש להבחין בין איומים תקשורתיים או מופרזים לבין סיכונים בעלי השפעה ישירה על תזרים, תקציב והשקעות. רגע מקור רלוונטי: [03:18] רויטר מסביר שההסבר המרכזי לעוצמת השוק הוא פסיכולוגי.

הטיעון המרכזי: עמידות שנבנתה מתוך משברים

לפי רויטר, הציבור והמשקיעים הוכנו לתרחישים קיצוניים: מתקפות טילים רחבות, הפסקות חשמל ומים, קריסת מבנים ונזק אסטרטגי חמור. מאחר שחלק גדול מהתרחישים הללו לא התממש בממדים שנחזו, נוצרה הערכה מחודשת של יכולת הספיגה הישראלית.

ההתאוששות אינה נובעת רק מנתונים כלכליים, אלא גם מירידה בפחד ומהתחזקות הביטחון ביכולת המדינה והחברה להתמודד. הוא קושר את השינוי בנרטיב לשורת אירועים ביטחוניים, ובראשם מבצע הביפרים והפעולות נגד הנהגות ארגוני אויב.

לשיטתו, אירועים אלה שינו את תפיסת ישראל בעיני משקיעים זרים: ממדינה הנתפסת כחשופה וחסרת יציבות למדינה בעלת יכולות מודיעיניות, טכנולוגיות וצבאיות יוצאות דופן. רויטר מוסיף שהמשק הישראלי המשיך לצמוח במהלך המלחמה, אף שפחות מכפי שהיה עשוי לצמוח בתנאים רגילים.

הוא מציג זאת כראיה לכך שהמלחמה פגעה בקצב הצמיחה, אך לא שברה את מנועי הייצור והחדשנות של המשק. רגע מקור רלוונטי: [09:34]–[10:21] רויטר משווה בין הפגיעה בישראל לבין אוקראינה ומדגיש שישראל, לדבריו, עדיין צומחת.

הראיות והדוגמאות שעליהן נשען הניתוח

רויטר מציין כי השקעות של משקיעים זרים בבורסה הישראלית הגיעו, לדבריו, לשיא. הוא מסביר שהשקעות אלה מחייבות המרת דולרים לשקלים, ולכן עשויות לתרום להתחזקות השקל ולירידת שער הדולר. מבחינתו, התנהגות המשקיעים חשובה יותר מהצהרות פסימיות בתקשורת, משום שהיא משקפת הקצאת הון בפועל.

הוא מסתמך גם על השוואות בין ישראל לבין 38 מדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח. לטענתו, ישראל נפגעה פחות מרוב המדינות במשבר הפיננסי של 2008 ובמשבר הקורונה, ובשקלול שני האירועים הציגה יכולת התמודדות חריגה. הוא מייחס את החוסן לחמישה גורמים: תעשיית ההייטק, יזמות, אוכלוסייה צעירה יחסית, קשרים בינלאומיים וחוסן נפשי ויכולת פתרון בעיות.

הדוגמאות הנוספות כוללות את מרכזי הפיתוח הזרים, שלטענתו ממשיכים להתרחב, ואת תחומי הבינה המלאכותית, המחשוב הקוונטי, מרכזי הנתונים, האנרגיה והתשתיות. הוא מזכיר גם פרויקטים עתידיים בתחומי שבבים, תשתיות ענן, חיבורי אנרגיה ותשתיות בין ישראל לקפריסין. רגע מקור רלוונטי: [12:47]–[17:09] מוצגים חמשת הגורמים שלדברי רויטר עומדים בבסיס ההצלחה הכלכלית.

רגע מקור רלוונטי: [53:51]–[55:07] רויטר מפרט את מנועי הצמיחה הטכנולוגיים והתשתיתיים שלדעתו ימשיכו לתמוך בישראל.

התובנות הייחודיות והפחות מובנות מאליהן

התובנה הבולטת ביותר היא שהסיכון אינו שווה בהכרח לנזק שהתממש. רויטר טוען שהשוק תימחר מראש תרחישי קיצון, ולכן כאשר התרחישים לא התממשו במלואם, עצם הפער בין הציפייה למציאות תמך בעליות.

זו אינה טענה שהמלחמה הייתה חסרת נזק, אלא שהנזק בפועל היה קטן מהתרחיש שהמשקיעים חששו ממנו. תובנה נוספת נוגעת לקשרים הבינלאומיים של ישראל.

רויטר מציג את הקשרים המשפחתיים, התרבותיים והעסקיים של ישראלים ברחבי העולם כתשתית כלכלית: הם מקלים על מסחר, גיוס עובדים, חדירה לשווקים ויצירת שותפויות. בכך הוא רואה ברשתות חברתיות ובין־לאומיות נכס כלכלי, ולא רק תופעה חברתית.

הוא גם מבחין בין סיכונים גדולים אך רחוקים לבין סיכונים קטנים יותר שנוגעים ישירות לתזרים. לדוגמה, מלחמה אפשרית סביב טייוואן היא סיכון מערכתי עצום, אך עבור חברת הייטק ישראלית חשיפה לא מגודרת לדולר עלולה להיות בעיה מיידית ומעשית יותר.

תחזיות, אופקי זמן ותנאים לשינוי ההערכה

בטווח הקצר, רויטר מעריך שהסבירות להתלקחות מחודשת ורחבה מול איראן נמוכה, בין היתר בשל מצבה הכלכלי של איראן ובשל שיקולים מדיניים. עם זאת, הוא אינו שולל את האפשרות, ולכן התחזית תלויה בהמשך המגעים, במצב הפנימי באיראן ובהחלטות של ארצות הברית וישראל. הסיכון הבינלאומי המרכזי בעיניו הוא עימות בין סין לטייוואן.

הוא מספר שהפחית את הערכתו האישית לסבירות מלחמה מ־50% ל־30% בעקבות מנגנוני הידברות בין ארצות הברית לסין, אך מדגיש שגם 30% הם סיכון גבוה. התרחיש יהפוך חמור במיוחד אם ייפגע ייצור השבבים בטייוואן, שלדבריו מרכז חלק גדול מייצור השבבים המתקדמים בעולם. בטווח הארוך יותר, רויטר מצביע על הזדקנות וירידה באוכלוסייה במדינות רבות.

הוא צופה לחץ גובר על כוח העבודה, הצריכה, מערכות הפנסיה והתקציבים הציבוריים. התחזית תהיה פחות חמורה אם מדינות יצליחו להגדיל פריון, לשלב עובדים חדשים, להרחיב הגירה או לשנות את מבנה מערכות הרווחה. רגע מקור רלוונטי: [36:22]–[38:54] רויטר מציג את שינוי ההערכה שלו בנוגע לסיכון לעימות סביב טייוואן.

רגע מקור רלוונטי: [40:03]–[46:21] הוא מסביר את הסיכון הדמוגרפי ואת השפעתו על פנסיות, מיסוי וצמיחה.

השלכות מעשיות לעסקים ולמשקיעים

ההמלצה המעשית המרכזית לחברות הייטק היא לנהל את החשיפה המטבעית במקום לנסות לחזות את שער הדולר. חברה שמגייסת בדולרים אך משלמת משכורות, שכירות והוצאות אחרות בשקלים חשופה להתחזקות השקל. התחזקות כזו מקטינה את כוח הקנייה של כספי הגיוס ועלולה לקצר את מסלול המזומנים של החברה.

לסטארט־אפ קטן, רויטר ממליץ להמיר לשקלים את הסכום הדרוש להוצאות של כחצי שנה קדימה, וכך להבטיח את התקציב התפעולי הקרוב. לחברות גדולות יותר הוא ממליץ לשקול גידור באמצעות עסקאות עתידיות או מבנים פיננסיים כגון עסקאות מסוג “צילינדר”, תוך התאמת היקף הגידור לתקציב, לתזרים ולמדיניות הדירקטוריון. המשמעות היא ויתור מודע על חלק מהרווח האפשרי אם הדולר יעלה, בתמורה להגנה מפני ירידה בשערו.

רויטר מזהיר במיוחד מפני ניסיון ספקולטיבי לתזמן את השוק, ומעדיף ודאות תקציבית על פני הימור על כיוון המטבע. למשקיעי נדל״ן באירופה הוא מציע להבחין בין ערים מרכזיות, שבהן עשוי להישמר ביקוש, לבין אזורי פריפריה מתדלדלים. נכס זול בכפר נטוש עלול להיות קשה מאוד למימוש, גם אם מחיר הרכישה הראשוני נראה אטרקטיבי.

רגע מקור רלוונטי: [21:44]–[23:55] מוצגת ההמלצה להמיר מראש את הוצאות חצי השנה הקרובה לשקלים. רגע מקור רלוונטי: [24:35]–[28:57] מוסבר כיצד גידור מטבעי נועד להבטיח שער עתידי ולהפחית תנודתיות. רגע מקור רלוונטי: [42:08]–[43:06] רויטר מזהיר מפני רכישת נכסים בפריפריה האירופית.