מי באמת ישלוט בישראל? ד״ר עינת וילף על הגושים והמלחמה על התודעה

סקירה

ב״יין שופ״, בהנחיית לירון רוז, מציגה ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) תפיסה פוליטית שמעמידה את המה לפני המי: במקום להתחייב מראש לגוש או למועמד, מפלגות צריכות להיבחר לפי עמדותיהן ולאפשר לכנסת להרכיב קואליציה גמישה לאחר הבחירות. לטענתה, הפוליטיקה הישראלית נתקעה בגלל התארגנות סביב אדם אחד, אימוץ מלאכותי של רעיון שני הגושים והעלאת אחוז החסימה.

הטענה המרכזית הנוספת שלה היא שהכנסת הבאה צריכה למנוע חקיקת הסדר פטור מגיוס, לקדם שירות רחב יותר לכלל האזרחים, ולהתמקד גם ביוקר המחיה וב״מלחמת התודעה״ נגד אנטי־ציונות. היא מציגה את מפלגתה כחלופה שאינה פוסלת מראש שותפות עם מפלגות מסוימות, אלא בוחנת אותן לפי עמדותיהן בנושאים המהותיים.

רגע מקור רלוונטי: [00:00:01]–[00:00:30], הצגת הסכנה שבהכרעה פוליטית באמצעות גושים והטענה שהמטרה היא לשלב חרדים בחברה, בעבודה ובשירות.

הטיעון המרכזי: להחזיר גמישות למערכת

לפי ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז), השיטה הפרלמנטרית הישראלית אינה בנויה לבחירה ישירה של ממשלה או של שני מחנות קבועים. האזרחים מצביעים למפלגות, המפלגות נכנסות לכנסת עם כוחן האמיתי, ורק אז מתחיל המשא ומתן הקואליציוני.

מכאן נובעת מסקנתה: התחייבות מוקדמת לגוש מגבילה את יכולת הכנסת להגיב לנסיבות ולתוצאות האמיתיות של הבחירות. היא משתמשת בדימוי של סרט הלגו: חתיכות הלגו מייצגות מפלגות שאפשר להרכיב מחדש, ואילו הדבק מייצג התחייבויות מוקדמות, גושים וחרמות.

לדבריה, הדבק אינו רק מקשה על הקמת ממשלה, אלא הורס את היתרון המבני של השיטה — הגמישות שמאפשרת להרכיב קואליציות שונות סביב אתגרים שונים. רגע מקור רלוונטי: [00:02:59]–[00:05:57], ההסבר על תפקידן של המפלגות ועל דימוי הלגו וה״הדבקה״ של המערכת.

מכאן נובעת הבחנה פוליטית מעשית בין ״מי״ — עם איזה מועמד או מחנה לשבת — לבין ״מה״ — אילו מדיניות וחוקים לקדם. ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) טוענת שמפלגה שמתחייבת מראש לשותף מסוים עלולה להעדיף את זהותו של ראש הממשלה על פני הנושא שלשמו נבחרה.

הראיות והדוגמאות שהוצגו

ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) מבססת את עמדתה על מבנה השיטה ולא על סקר מסוים בלבד. היא מזכירה שבכנסת אין משמעות מכרעת לכך שמפלגה אחת קיבלה מעט יותר מנדטים ממפלגה אחרת; השאלה המכריעה היא מי מצליח לגייס יותר תמיכה להרכבת ממשלה. לכן, לדבריה, בישראל ״מנצח מי שיש לו הכי הרבה חברים״, ולא בהכרח מי שיש לו הכי הרבה מנדטים.

היא מביאה כדוגמאות את הטענה של ציפי לבני, שלפיה קדימה קיבלה 28 מנדטים לעומת 27 לליכוד, ואת קמפיין מפלגת העבודה בתקופת אהוד ברק, שלטענתה תרם להיחלשות מרצ אל מתחת לאחוז החסימה. הדוגמאות נועדו להמחיש את ההבדל בין גודל המפלגה לבין היכולת לבנות קואליציה, אך בראיון הן מוצגות ללא נתונים מלאים או בחינה היסטורית מפורטת. רגע מקור רלוונטי: [00:25:37]–[00:27:23], ההסבר על כך שצריך ״יותר חברים״ ולא בהכרח את המפלגה הגדולה ביותר.

בנושא אחוז החסימה, היא טוענת שהבעיה המקורית לא הייתה קיימת, והעלאתו יצרה בעיה חדשה. לפי ההיגיון שלה, אחוז חסימה נמוך יותר היה מאפשר ייצוג מדויק יותר, מפחית את כוחן של מפלגות קטנות בודדות ומעודד כניסה של מפלגות חדשות — לרבות מפלגות ציוניות חרדיות או ערביות. היא גם טוענת שהעלאת אחוז החסימה דחפה מפלגות ערביות להתאחד סביב המכנה המשותף הנמוך ביותר, שאותו היא מתארת כאנטי־ציונות.

במישור האלקטורלי, ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) מעריכה שאחוז החסימה מייצג כ־160–180 אלף קולות, ומדגישה שלמפלגה חדשה יש משמעות לא רק למספר המנדטים בסקר אלא גם למגמת העלייה ולתחושת הבוחרים שהיא מפלגה ריאלית. היא מציינת שסקרים חיצוניים, לדבריה, הצביעו על פוטנציאל של כשמונה מנדטים כאשר הביטחון ביכולת לעבור את אחוז החסימה גדל, אך אין בראיון פירוט של הסקרים או של שיטות המדידה. רגע מקור רלוונטי: [00:20:03]–[00:24:23], הדיון באחוז החסימה ובהשפעתו על ייצוג, מפלגות חדשות ואיחוד מפלגות ערביות.

גיוס, קואליציה וסדרי עדיפויות

הנושא המעשי הראשון שד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) מציבה הוא שירות רחב לכלל האזרחים. היא טוענת שאין צורך בחוק חדש כדי לחייב גיוס, משום שלדבריה חוק שירות הביטחון כבר קיים, והבעיה היא אכיפתו. היא מתנגדת במיוחד לחקיקת הסדר פטור חדש, ומגדירה את מניעתו כמשימה מרכזית של הכנסת הבאה.

במקום חוק פטור, היא מציעה לקדם חקיקה שתמנע הטבות, תקציבים ושירותים ציבוריים ממי שנמנע משירות. היא מדגישה שהדלת למפלגות חרדיות אינה צריכה להיסגר לצמיתות: אם ישנו את עמדתן ויתמכו בשירות, הן יוכלו להיות שותפות. כך היא מבקשת להציג את עמדתה כעימות אידיאולוגי סביב מדיניות, ולא כחרם אישי או מגזרי.

רגע מקור רלוונטי: [00:09:11]–[00:13:36], ההבחנה בין פסילת מפלגות לבין תנאי מדיניות, וההתנגדות להסדר פטור חדש. היא מציינת שלושה צירים מרכזיים לפעילות מפלגתה: שירות לכלל האזרחים, מאבק ביוקר המחיה וניהול אקטיבי של המערכה התודעתית והדיפלומטית נגד אנטי־ציונות. לדבריה, מפלגה שאינה משויכת מראש לגוש יכולה לקדם את הנושאים הללו גם אם הדבר מחייב שיתוף פעולה עם מפלגות שונות מהקשת הפוליטית.

תובנות ייחודיות

התובנה הבולטת היא ש״אין גושים״ אינה טענה עובדתית שלפיה מפלגות אינן מזוהות פוליטית, אלא טענה מוסדית: מבחינה חוקתית ופוליטית, אין חובה שמפלגה תישאר לאחר הבחירות במחנה שהוגדר מראש. ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) מבקשת להחזיר לציבור את ההבנה שהגושים הם בעיקר התחייבות פוליטית ותודעתית, ולא מבנה פורמלי של הכנסת. תובנה נוספת היא שהתחייבויות מוקדמות עלולות ליצור פרדוקס: מפלגות רבות עשויות להסכים שצריך לגייס את כולם, אך ברגע שהן מתחייבות לגוש מסוים הן עלולות להעדיף את הישרדות הגוש על פני ביצוע המדיניות.

לפי ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז), דווקא מפלגה שאינה מתחייבת מראש יכולה להשתמש בכוחה כדי להציב את נושא הגיוס כתנאי למשא ומתן. רגע מקור רלוונטי: [00:17:55]–[00:19:25], הטענה שהייחוד של המפלגה הוא העדפת הנושא על פני זהות השותף. בתחום התודעתי, ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) מציעה להחליף את החלוקה הפשטנית בין ״אסלאם למערב״ או בין מחנות זהותיים בחלוקה בין בונים לבין הורסים.

לשיטתה, יש להבחין בין אנשים, מדינות ותנועות שפועלים לבנייה, אחריות וקידמה לבין כוחות שמקדמים הרס, קורבנות וחוסר אחריות — בלי לייחס את החלוקה הזאת לדת או ללאום שלם. היא רואה בציונות סיפור של בנייה, יצירתיות והפיכת הבלתי אפשרי לאפשרי, וטוענת שזהו מסר שיכול לדבר גם אל קהלים שאינם יהודים. זהו חלק מהצעתה להפוך את המערכה התודעתית למדיניות מרכזית של המדינה, ולא לתחום הסברתי משני.

רגע מקור רלוונטי: [00:47:48]–[00:51:45], הצגת מסגרת ה״בונים מול הורסים״ והצורך להכניס את המאבק התודעתי לרמת קבלת ההחלטות.

תחזיות ותנאים להצלחתן

ד"ר עינת וילף — הינשוף (לירון רוז) צופה שהמומנטום של מפלגה חדשה עשוי להגדיל את כוחה אם היא תיתפס כמי שעוברת את אחוז החסימה. התנאי המרכזי לתחזית הוא שינוי בתפיסת הבוחרים: ברגע שהם מאמינים שהמפלגה ריאלית, גם מצביעים מתלבטים עשויים להצטרף. תחזית זו תיחלש אם סקרים עקביים יצביעו על אי־מעבר של אחוז החסימה, או אם המפלגה לא תצליח לתרגם חשיפה לתמיכה בפועל.

היא גם צופה שאחרי הבחירות יתקיים משא ומתן פתוח בין מפלגות, ולא חלוקה קשיחה לשני מחנות. הדבר תלוי בכך שמפלגות אכן ישמרו לעצמן חופש פעולה, ושפערי המדיניות ביניהן — במיוחד בנושא הגיוס — יהיו ניתנים לגישור. אם מפלגות יראו בהתחייבויותיהן המוקדמות מחויבות פוליטית בלתי־הפיכה, ההיגיון שהיא מציגה יאבד מכוחו.

בטווח הארוך יותר, היא מבקשת לחזק את משרד החוץ כך שיהיה מקביל במעמדו למשרד הביטחון, כולל תקציבים, סמכויות ותפקיד מרכזי בניהול מערכות מדיניות ותודעתיות. היא מציגה זאת כיעד אסטרטגי ולא כהבטחה לביצוע מיידי. רגע מקור רלוונטי: [00:53:50]–[00:55:45], הצגת השאיפה לחזק את משרד החוץ ולראות בדיפלומטיה חלק מהמערכה הביטחונית.