האמת על האחים המוסלמים, פרק 6: המאבק של רא׳אד סלאח נגד מדינת ישראל – ד״ר מוטי קידר

סקירה

השיחה עם ד״ר מוטי דאר עוסקת באחים המוסלמים, בהתפתחות התנועה האסלאמית בישראל ובעיקר בפלג הצפוני שלה. הטענה המרכזית היא שיש להבין את התנועה לא רק דרך פעולות אלימות, אלא כתנועה אידאולוגית וחברתית רחבה, הפועלת בהדרגה להחלפת שלטון, תרבות ומוסדות שנתפסים כזרים במערכת המבוססת על השריעה.

לפי דאר, ההבדלים בין הארגונים האסלאמיסטיים אינם נובעים תמיד ממחלוקת על היעד הסופי, אלא בעיקר מהערכת מצב, סדרי עדיפויות ולוח זמנים. לכן אותה אידאולוגיה בסיסית יכולה להתבטא בטרור, בפעילות פוליטית, בחינוך, בצדקה או בבניית מוסדות קהילתיים.

רגע מקור רלוונטי: [02:00]–[09:45], הצגת שלושת היסודות של תורת האחים המוסלמים.

הטיעון המרכזי: מאידאולוגיה כוללת לפעולה הדרגתית

דאר מציג את האחים המוסלמים כתנועה המבוססת על שלושה שלבים רעיוניים: סילוק שלטון זר או שלטון מקומי הנתפס כתלוי בזרים; סילוק השפעות תרבותיות מערביות; והחלת השריעה כחוק המדינה. במסגרת זו, הדת אינה תחום נפרד מהפוליטיקה, הכלכלה, החברה והחינוך, אלא מסגרת כוללת שאמורה לארגן את חיי הציבור. ההבדל בין תנועות מתונות ורדיקליות, לפי ההסבר, הוא בעיקר במידת הדחיפות.

מי שסבור שהנסיבות מאפשרות פעולה מיידית עשוי לבחור בג׳יהאד אלים, ואילו מי שמעריך שהחברה עדיין אינה מוכנה עשוי להשקיע בדאווה, בחינוך, בשירותים חברתיים ובהשתתפות פוליטית. מכאן נובע הרצף שדאר מציע בין האחים המוסלמים, חמאס, אל־קאעדה ודאעש: ארגונים חדשים עשויים להיווצר כאשר פעילים צעירים רואים בארגון הקודם מתון או איטי מדי. בישראל, דאר מתאר את הפלג הצפוני כמי שאימץ אסטרטגיה של בניית חברה אסלאמית מקבילה: גני ילדים, בתי ספר, מרפאות, עמותות צדקה, עיתונים, מלגות ושירותי סיוע.

מטרת המערך, לפי הפרשנות שלו, אינה רק לספק שירותים אלא להפחית את התלות במדינה ולחזק נאמנות אידאולוגית בתוך החברה הערבית. רגע מקור רלוונטי: [13:19]–[16:16], ההסבר על לוח הזמנים כגורם המבדיל בין תנועות אסלאמיסטיות. רגע מקור רלוונטי: [38:33]–[39:41], הצגת החינוך וההפרדה בגיל הרך כצורה של מאבק אידאולוגי.

הראיות והדוגמאות שהוצגו

הדוגמה ההיסטורית המרכזית היא חסן אל־בנא, מייסד האחים המוסלמים במצרים בשנת 1928. דאר קושר את פעילותו ואת פעילות התנועה המקומית בישראל למאבק בשליטה הבריטית, בציונות, בתרבות המערבית ובמערכות חוק שאינן מבוססות על השריעה. הוא מזכיר גם את סייד קוטב כדוגמה לזרם רדיקלי יותר, ואת ההבדל בינו לבין מנהיגים שהעדיפו הטפה ופעולה חברתית.

ביחס לישראל, דאר מתאר את השפעת מלחמת ששת הימים על החשיפה של ערביי ישראל למוסדות ולכתבים אסלאמיים בגדה המערבית. הוא מספר על פעילותו של עבדאללה נימר דרוויש בכפר קאסם, על הקמת חוגי בית, על ניסיון מוקדם להקים קבוצה לוחמת ועל המעבר לאסטרטגיה של חינוך והחזרה בתשובה. דאר משתמש גם בפילוג של 1996 בין הפלג הדרומי לפלג הצפוני כמבחן מעשי לשתי אסטרטגיות.

הפלג הדרומי בחר להשתתף בבחירות לכנסת כדי להשיג תקציבים והשפעה מתוך המערכת, ואילו הפלג הצפוני ראה בכנסת מוסד יהודי שאסור להעניק לו לגיטימציה. המחלוקת סביב הסכמי אוסלו, היחס לאש״ף והפעילות בהר הבית העמיקו את הפיצול. דוגמאות נוספות הן העיתונים והעלונים של התנועה, הקמפיין נגד השפעות הטלוויזיה והטלפון הסלולרי, מוסדות החינוך הנפרדים, מרפאות לנשים, שירותי השאלת ציוד רפואי, מלגות לסטודנטים ו״משטרת המוסר״ המקומית.

דאר מציג את כל אלה כחלק ממערכת דאווה מעשית, ולא כפעילויות צדקה מבודדות. רגע מקור רלוונטי: [34:41]–[35:35], תיאור הצלחת התנועה בבחירות המקומיות בשנת 1989. רגע מקור רלוונטי: [48:49]–[52:36], הסבר על המחלוקת סביב הכניסה לכנסת והפילוג.

רגע מקור רלוונטי: [1:21:06]–[1:27:49], הדוגמאות למרפאות, בתי ספר, מלגות ובניית אוטונומיה קהילתית.

תובנות ייחודיות

התובנה החשובה ביותר היא ש״מתינות״ אינה בהכרח ויתור על היעד האידאולוגי, אלא לעיתים שינוי באמצעי ובקצב. תנועה יכולה להתנגד לטרור בתקופה מסוימת ועדיין לפעול להעמקת עולם ערכים אסלאמי, להחלשת תלות במדינה ולהכשרת תשתית חברתית ארוכת טווח. תובנה נוספת היא שמוסדות אזרחיים עשויים להיות גם כלי פוליטי.

גן ילדים, מרפאה או מלגה יכולים לספק שירות אמיתי ונחוץ, ובו בזמן ליצור תלות, נאמנות וזהות קולקטיבית. לכן, לפי השיחה, ניתוח התנועה מחייב לבחון יחד את הפעילות החברתית, את הכתיבה האידאולוגית ואת הקשרים הארגוניים. הפילוג בין הפלגים מוצג פחות כוויכוח על העקרונות הדתיים ויותר כמחלוקת על זירת הפעולה: הכנסת, הרשויות המקומיות, החברה האזרחית, אל־אקצא או המאבק האלים.

זו הבחנה שימושית להבנת הסיבה לכך שארגונים בעלי שפה דומה עשויים לנקוט מדיניות שונה מאוד. רגע מקור רלוונטי: [27:21]–[29:20], המעבר מפעילות לוחמת להשקעה בחינוך ובבניית בסיס חברתי. רגע מקור רלוונטי: [1:27:43]–[1:28:23], ההבחנה בין השתלבות במוסדות המדינה לבין בניית מובלעת קהילתית עצמאית.

תחזיות ותנאים

התחזית העיקרית העולה מהשיחה היא שארגונים אסלאמיסטיים עשויים להוליד ארגונים רדיקליים יותר כאשר הם מתמסדים, מאטים את פעילותם או מתפשרים מבחינה מעשית. התנאי לתחזית הוא קיומם של פעילים צעירים, תחושת דחיפות גבוהה ותפיסה שהארגון הקיים אינו נאמן מספיק ליעדיו.

ביחס לפלג הצפוני, דאר אינו מציג הוכחה חד־משמעית לתוכנית לעבור מפעילות דאווה להקמת כוח צבאי. הוא כן טוען שהארגון פועל באמצעות תשתית מבוזרת, ושיש לבחון בזהירות את הקשרים בין עמותות מקומיות, מוסדות חברתיים ופעילות אסורה.

תחזית של מעבר לאלימות תיחלש אם לאורך זמן תיעדר תשתית מבצעית מוכחת, ולא יימצאו קשרים ישירים בין מוסדות הצדקה לבין פיגועים. הוא גם מזהיר שהוצאה מחוץ לחוק אינה בהכרח מסיימת פעילות אידאולוגית.

לפי דבריו, כאשר תנועה מבוזרת למאות עמותות ויוזמות מקומיות, האתגר הוא להבחין בין שירות קהילתי לגיטימי, פעילות פוליטית וחתרנות מאורגנת. רגע מקור רלוונטי: [1:36:57]–[1:38:49], הדיון בחשש מפני מעבר מדאווה לפעילות אלימה ובמגבלות הראיות.

השלכות מעשיות

הלקח המעשי המרכזי הוא שיש לנתח תנועות כאלה בכמה שכבות במקביל: את הכתבים והנאומים, את המוסדות החברתיים, את מקורות המימון, את אופן גיוס הפעילים ואת היחס למערכת הפוליטית. התמקדות בפיגועים בלבד עלולה להחמיץ את הפעילות ארוכת הטווח של חינוך, רווחה ובניית זהות.

השיחה גם מדגישה את החשיבות של הבחנה בין הפלג הדרומי לצפוני, במקום לדבר על ״התנועה האסלאמית״ כגוף אחיד. הבחנה זו מסייעת להבין מדוע השתתפות בבחירות, קבלת תקציבים, פעילות מקומית או חרם על הכנסת עשויים לנבוע מאסטרטגיות שונות.

לבסוף, דאר מציע לקרוא את חומרי התנועה במקור, בערבית, ולא להסתמך רק על תיאורים חיצוניים או על תרגומים חלקיים. מבחינה מחקרית, המשמעות היא לבדוק את השפה הדתית, את ההקשרים ואת השימוש במונחים כמו דאווה, ג׳יהאד, דרך הישר ואל־אקצא.

רגע מקור רלוונטי: [1:44:54]–[1:46:04], ההמלצה לקרוא את חומרי התנועה במקור ולהכיר את משמעותם הלשונית והדתית.