בצלאל סמוטריץ' בכנס הבחירות של "עולם קטן"

סקירה

סקירה כללית בראיון זה, שר האוצר ומנהיג הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', טוען כי המחנה הימני בישראל חייב למקסם את ההצבעה ולהימנע מביזבוז קולות על מפלגות שעלולות להישמט מאחוז החסימה. הוא מציג את הבחירות כמאבק גורלי על הכוח השיפוטי, זהות יהודית, התיישבות, מדיניות ביטחון, הכיוון הכלכלי והרכב הממשלה העתידית. טענתו הרחבה היא כי ניצחון ימין יאפשר לממשלה להמשיך ולתמצק את הרפורמות שכבר החלו, להמשיך במאמץ המלחמתי, להרחיב התיישבות ופיתוח לאומי, ולבסוף לבנות קואליציה רחבה יותר.

הראיון משמש גם כהסתה קמפיינית: סמוטריץ' מציג תוצאה "וורדרת" במחנה הלאומי לעומת אלטרנטיבה שהוא מתאר כפוטנציאל הרסני בראשות השמאל. טיעון מרכזי ההיגיון של סמוטריץ' דוגל בשרשרת בחירות ברורה: הימין הוא להבנתו הרוב הלאומי, אך פיצול אידיאולוגי עלול להוביל לכך שקולות יפלו מתחת לאחוז החסימה; קולות מבוזבזים עלולים בכך למסור את השלטון לשמאל; ממשלת שמאל תבטל מדיניות בבתי המשפט, ביטחון, התיישבות, תקשורת וזהות; ושינויים אלה עלולים להתקבע בגלל שממשלה יכולה למנות שופטים ולעצב מוסדות לעשרות שנים. טיעון מוסדי שלו נשען על ההנחה שמאזני הכוחות הנוכחיים במדינה נוטים לטובת השמאל.

לכן הוא תומך בשינוי תהליך מינוי השופטים, בהוצאת לשכת עורכי הדין מוועדת מינוי השופטים, בהקטנת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, ובמינוי שופטים שיהיו פחות נוטים לפסול חוקי יסוד. הוא אומר שהמטרה אינה בית משפט שנמצא בשליטה מוחלטת של הימין, אלא בית משפט ש"מבין את מקומו" ואינו מערער בקלות את החלטות הנבחרים. סמוטריץ' גם טוען שממשלה ימנית צריכה קודם לקבוע קווים מנחים ברורים של המחנה הלאומי ואז להזמין מפלגות נוספות לקואליציה רחבה.

הוא אומר שניתן להגיע לפשרות, אך רק אחרי הבחירות וללא החרמת פוליטיקאים או מפלגות ספציפיות, כולל מפלגתו של איתמר בן-גביר. ראיות ודוגמאות הראיות החזקות שהוא מציג הן בעיקר מוסדיות ובחירותיות ולא מגובות באופן עצמאי בתמליל. סמוטריץ' מצביע על מפלגות ימניות קטנות שלדבריו נמצאות מתחת לאחוז החסימה, וטוען שעשרות אלפי קולות עלולים להיאבד.

הוא גם מזכיר את האפשרות למנות שמונה או תשעה שופטי בית המשפט העליון, לשנות את הרכב ועדת מינוי השופטים, ולסיים את סמכות הווטו של היועץ המשפטי לממשלה החל מ-1 בינואר 2027, בכפוף לביקורת שיפוטית. כדי להראות שהמפלגה שלו יכולה ליישם מדיניות, הוא מציין עבודות בתחומי ההתיישבות, האוצר, העלייה והאירגון המנהלי.

סיכום 2

הוא מדגיש את שליטת הכלים הכספיים וההתיישבותיים, את מינוי קופמן וזיני, את השינויים של אופיר סופר במשרד העלייה והקליטה, ואת מה שהוא מתאר כהתרחבות היסטורית של ההתיישבות ביהודה ושומרון. בנושא הביטחון, סמוטריץ' טוען שישראל מנצחת במלחמה והפחיתה איומי קיום. הוא מתייחס להשמדת למעלה מ-80% מהבתים בעיירות הגבול, לפגיעה בתשתיות חיזבאללה בדרום לבנון, לפעולות הריסה מהירות ביהודה ושומרון ולתגובת הממשלה לאיום האיראני.

אלו טענות שהועלו בראיון; התמליל אינו מספק מדידות או מקורות עצמאיים. בנושא הכלכלה, הוא טוען שמחירי הדיור ירדו ב-7% לראשונה בעשרים שנה, שהאינפלציה ירדה לכ-2.5%, שהריביות החלו לרדת, ושעומס המשכנתא הקל. כמו כן הוא מציע להגביל את נתח השוק ומספר המותגים שבידי יצרנים ומשווקים גדולים כדי להגביר תחרות ולהוריד מחירים בסופרמרקטים.

תובנות מובחנות חלק מובחן בטיעונו של סמוטריץ' הוא שהבחירות הן בראש ובראשונה מאבקי זהות ולא רק הערכה של ביצועי מדיניות. הוא אומר שחלק מהבוחרים הזזו ימינה במדיניות הביטחון אך עדיין מתחברים רגשית למחנה אחר, מה שמסביר מדוע הישגים ביטחוניים לא תמיד הובילו לרוב ימני מכריע. הוא גם מציג את הפיצול האידיאולוגי בזרם הציונות הדתית כחוזקה וחולשה בו-זמנית: לפי דבריו, המגזר אידיאליסטי, משכיל ולא מוכן להצביע בעיוורון, אך הוויכוחים הפנימיים והרצון לדייק אידאולוגית מעודדים פילוגים חוזרים.

המסקנה הפרגמטית במסגרת זו היא שתיאום פוליטי עשוי להיות חשוב יותר מאחידות אידאולוגית מושלמת. עוד נקודה בולטת היא ההבחנה בין נצחון לבין משילות. הוא אומר שאיחוד טכני יכול למנוע בזבוז קולות, אך בניית קואליציה אחרי הבחירות תדרוש פשרות בין המחנה הלאומי, המפלגות החרדיות ושותפים פוטנציאליים אחרים.

סירובו לציין ויתורים ספציפיים שומר על גמישות, אך גם משאיר את תוכן הפשרות הלא ברור. חזויים ותנאים סמוטריץ' חוזה כי הצבעה מתואמת ומושמעת של הימין יכולה להביא לניצחון המחנה הלאומי ולאפשר להמשיך בכיוון הממשלה הקיים עוד ארבע שנים.

סיכום 3

הוא צפוי המשך שינוי שיפוטי, המשך לחץ צבאי על אויבי ישראל, הרחבת ההתיישבות ומאמץ לפיתוח לאומי ממוקד בגליל ובנגב. הוא גם חוזה שממשלת עתיד תצטרך להתמודד עם מונופולים ולפתור סוגיית השירות הצבאי של החרדים בתהליך הדרגתי ומוסכם. הוא אומר שתלמידים חרדיים שלומדים ימשיכו ללמוד בתחילה, בעוד אלה שאינם לומדים יטופלו ראשונים; זה מצביע על גישה מותנית והדרגתית ולא על אכיפה אוניברסלית מיידית.

תחזיות אלו תלויות בכמה תנאים: מפלגות הימין חייבות לעבור את אחוז החסימה, המחנה הלאומי צריך להרכיב קואליציה, בג"ץ צריך להשאיר רפורמות מרכזיות בעדן, שותפי הקואליציה צריכים לקבל קווים מנחים משותפים, והממשלה צריכה לשמור על תמיכה ציבורית ובינלאומית. התחזיות ייחלשו במקרה של כישלון בהצבעה הימנית, אתגרים משפטיים מוצלחים, בריחת שותפים, הידרדרות כלכלית משמעותית, או היעדרות הוכחות לכך שהשגי הביטחון מובילים לבטחון ארוך טווח משופר. מסקנות מעשיות בהתאם למסגרת שמציג סמוטריץ', בוחרים הרוצים שהמחנה הלאומי ימשול צריכים להעדיף מפלגות שסביר שיעברו את אחוז החסימה.

הוא מציג זאת במפורש כאמצעי למנוע שהפיכת קולות ימניים לחסרי ייצוג בכנסת, ולא כטענה שכל המפלגות הימניות חולקות מדיניות זהה. לממשלה עתידית, הראיון מרמז על מספר עדיפויות קונקרטיות: - להמשיך לשנות את מערכת מינוי השופטים ותפקיד היועץ המשפטי לממשלה. - לבנות קואליציה רחבה סביב קווים מנחים לאומיים במקום להחרים מפלגות באמצעות חרמות אישיות.

- להרחיב התיישבות ותכנון ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב. - לפתח עצמאות כלכלית גדולה יותר כתשובה ללחץ בינלאומי פוטנציאלי. - להפחית ריכוזיות בשווקי מזון וקמעונאות באמצעות רפורמות תחרות.

- לקדם הסדר הדרגתי על שירות החרדים בצה"ל, החל ממי שאינם בלימודים מלאים. סמוטריץ' גם טוען שממשלה שלטת צריכה להימנע מניצחון רודף: אף שהימין עשוי לראות את ניצחונו כנחוץ, הוא אומר שהתוצאה עלולה להיתפס על ידי יריביו כקטסטרופה, ולכן הצד המנצח צריך להפגין נדיבות ולשאוף להכללה רחבה.

סיכום 4

אזהרות ושאלות פתוחות חלק ניכר מהראיון הוא רטוריקה קמפיינית הבנויה סביב אלטרנטיבות חודרניות. סמוטריץ' מתאר בחזרה ממשלת שמאל כיכולה לפגוע בדמוקרטיה, בזהות היהודית, בצה"ל, בהתיישבות ובביטחון בתוך כהונה אחת, אך אינו מפרט אילו מדיניות בדיוק תניב תוצאות אלה או מבדיל בין מה צפוי לבין תרחישי אסון. כמה טענות עובדתיות הועלו ללא ראיות תומכות בתמליל.

אלו כוללות את היקף הישגים צבאיים, הפחתת איומי קיום, הירידה במחירי הדיור, השוואות האינפלציה והתנהגות ממשלות ובתי משפט עתידיים. הסיכום מדווח על כך כטענות של סמוטריץ' ולא כעובדות שנבדקו באופן עצמאי. יש גם מתחים בלתי פתורים בעמדתו: הוא רוצה בית משפט שאינו בשליטת הימין בלבד אך תומך במינויים שישנו משמעותית את הרכבו; הוא מעדיף קונסנזוס רחב אך מסרב לציין ויתורים או קווים אדומים; והוא מתנגד לחרמות אך מזהיר כי שיתוף פעולה עם מפלגות ערביות אינו לגיטימי.

הראיון לא מסביר במלואו כיצד עקרונות אלה יפעלו בתוך קואליציה מפולגת. מסקנות מרכזיות הטענה המרכזית של סמוטריץ' היא שהבחירות הן מאבק מבני על מי שולט במוסדות ישראל, בזהות, במדיניות הביטחון ובפיתוח הטריטוריאלי — ולא רק משאל לגבי ביצועי הממשלה. המסר הבחירותי המידי שלו הוא למנוע פיצול ימני שיתורגם לקולות מבוזבזים.

הראיות שהוא מביא מורכבות בעיקר מרפורמות מוסדיות, פעולות ממשלתיות, הישגים צבאיים ומדדים כלכליים שהוא מייחס לכהונתו. התוכנית המעשית שהוא מתאר משלבת מבנה שיפוטי שונה, התיישבות ופיתוח אזורי, המשך פעולה צבאית, מדיניות תחרות בשווקים, גישה הדרגתית לשירות חרדי וניסיון להרחיב בסופו של דבר את הקואליציה השלטת.