העתידן פרופ' דוד פסיג: "הם ישלטו בעולם תוך עשר שנים"

סקירה

בריאיון עם פרופסור דוד פסיג, חוקר עתידים, הדיון עוסק במבנה הגלובלי המתהווה, במעמדה של ישראל, בעתיד האנרגיה ובכיוון התרבותי של החברה הישראלית. הטענה המרכזית שלו היא שהעולם נכנס לעשור כאוטי של תחרות בין כמה מוקדי כוח, לאחר היחלשות הסדר שבו מעצמה אחת מכתיבה את הכללים.

פסיג טוען כי ישראל היא מעצמה לפי מדדים מסוימים, אך גודלה הגיאוגרפי, היעדר עומק אסטרטגי ותלותה בבריתות מגבילים את כוחה. לצד זאת, הוא צופה התחזקות של זהות ישראלית מסורתית — לא בהכרח דתית — ומדגיש שהמעבר מנפט למקורות אנרגיה אחרים יהיה איטי בהרבה מכפי שנהוג לחשוב.

הטיעון המרכזי

המתודולוגיה שפסיג מתאר נשענת על בחינה של כ־5,000 שנות היסטוריה של אימפריות, על הצלחותיהן וכישלונותיהן, ובפרט על שמונים השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. לדבריו, בחינה רחבה זו נועדה לזהות דפוסים חוזרים באופן שבו האנושות מארגנת סדר פוליטי וכלכלי.

המסקנה שלו היא שהעולם מתרחק מתקופה שבה הגמון אחד — כיום בעיקר ארצות הברית — קובע את הערכים, הכללים וההסכמים. במקום זאת נוצרת תחרות בין כמה קבוצות: הגוש האמריקאי והדמוקרטי, קבוצת בריקס בהובלת סין, מדינות הדרום הגלובלי בהובלת הודו, וחברות הטכנולוגיה הגדולות, שלהן כוח מידע וניהול החוצה גבולות.

רגע מקור רלוונטי: [00:02:40]–[00:05:25], תיאור המעבר מסדר אימפריאלי לתחרות בין ארבעה מוקדי כוח. לדבריו, ארצות הברית תנסה בעשור הקרוב לחזק מחדש את מעמדה באמצעות חלוקה של מדינות לבעלות ברית, למדינות המנסות לתמרן בין הצדדים ולמדינות יריבות.

מכאן נובעת תחזית לעולם של גושים: לעיתים הם יפעלו באגרסיביות ולעיתים באמצעות דיפלומטיה, אך הגלובליזציה כפי שהייתה מוכרת בעבר תיחלש.

הראיות והדוגמאות שהוצגו

פסיג מפנה למחקר ממוחשב הכולל משתנים רבים ולניתוח היסטורי השוואתי, אך בריאיון הוא אינו מפרט את המודל, את מקורות הנתונים או את דרך חישוב התחזיות. לכן, הראיות המוצגות הן בעיקר מסגרת פרשנית היסטורית ולא סדרה של ממצאים מספריים שניתן לבדוק מתוך השיחה עצמה. במפת הכוחות שלו נכללות ארצות הברית ובעלות בריתה באירופה ובאסיה, בריקס בהובלת סין, מדינות עניות בדרום הגלובלי שבהן הודו מבקשת למלא תפקיד מוביל, וכן חברות הטכנולוגיה הגדולות.

לגבי האחרונות הוא טוען שהן מחזיקות מידע נרחב על אנשים ויכולות להשפיע על תהליכי ממשל, גם אם אינן צפויות — לדעתו — להחליף מיד את המדינות כמארגנות הראשיות של הסדר העולמי. רגע מקור רלוונטי: [00:05:25]–[00:06:24], הדיון בכוחן של חברות הטכנולוגיה ובחיבור האפשרי שלהן למדינות ולרשויות. באשר לישראל, פסיג מציין שמדד בינלאומי שניתח משתנים רבים דירג אותה בעבר כמעצמה השמינית בעולם.

עם זאת, הוא מדגיש שזהו דירוג מצטבר: ישראל חזקה בתחומים מסוימים, אך קטנה מבחינה גיאוגרפית וחסרה עומק אסטרטגי. הוא גם מציג את הבריתות כמרכיב היסטורי מרכזי בהישרדותן ובהצלחתן של מעצמות. בתחום האנרגיה הוא טוען שהאנושות כבר החלה לעבור מנפט וגז, אך מקורות כמו שמש ורוח עדיין מהווים, לפי הנתונים שהציג, שיעור קטן בלבד מתמהיל האנרגיה.

הוא מעריך שסף של כ־35% ממקורות אנרגיה חלופיים יהיה נקודת מפנה גאו־פוליטית, אך ממקם שינוי משמעותי כזה במחצית השנייה של המאה ה־21. רגע מקור רלוונטי: [00:14:36]–[00:16:05], ההסבר על קצב המעבר מדלקים מאובנים ועל סף ה־35%.

תובנות ייחודיות

התובנה הבולטת ביותר היא שהבעיה אינה רק מאבק בין ארצות הברית לסין, אלא תחרות בין כמה סוגים שונים של כוח: מדינות, גושים של מדינות וחברות טכנולוגיה. כך, הסדר העתידי עשוי להיקבע לא רק באמצעות צבאות ובריתות, אלא גם באמצעות שליטה במידע, בתשתיות ובמערכות קבלת החלטות.

תובנה נוספת היא ההבחנה בין עוצמה לבין עצמאות. ישראל יכולה להיחשב מעצמה לפי מדדים צבאיים, טכנולוגיים או כלכליים, אך עדיין להיות פגיעה אם אין לה מספיק בריתות, עומק גיאוגרפי או יכולת לוגיסטית.

לפי פסיג, עוצמה שאינה מתורגמת לרשת בריתות עלולה שלא להספיק בשעת משבר. ביחס לחברה הישראלית, פסיג מבקש להפריד בין מסורתיות לבין דתיות.

הוא מתאר מסורתיות כזהות המשלבת ערכים יהודיים, חגים, שבת או קשר לרבנות במידה משתנה, בלי אימוץ מלא של אורח חיים דתי ומצוות יומיומיות.

תחזיות ותנאים

פסיג צופה שהעשור הקרוב יהיה תקופה של אי־יציבות, התגבשות גושים ומיקוח אגרסיבי על נאמנות מדינית. לפי התרחיש שלו, ארצות הברית תעניק יתרונות וגישה לשווקים למדינות שיתייצבו לצידה, ואילו מדינות שינסו להישאר בין המחנות עלולות להיתקל בלחצים או בהגבלות.

רגע מקור רלוונטי: [00:06:39]–[00:09:36], התיאור של חלוקת המדינות לשלוש קבוצות ושל הלחץ האמריקאי על בעלות בריתה. התחזית לגבי האנרגיה היא ארוכת טווח יותר: בעשור עד שלושה עשורים הקרובים, דלקים מאובנים יישארו חיוניים לכלכלה העולמית, ואילו השפעה גאו־פוליטית משמעותית של המעבר תורגש בעיקר במחצית השנייה של המאה.

תחזית זו תיחלש אם פריצות דרך טכנולוגיות, שינויים רגולטוריים או ירידה חדה בעלויות של אנרגיה חלופית יאיצו את המעבר. לגבי ישראל, פסיג מעריך שהזהות המסורתית תמשיך להתחזק, בעיקר ברמת הזהות והערכים ולא בהכרח באמצעות מעבר למדינה דתית או למשפט דתי.

הוא מציין נתון שלפיו כ־55% מהאוכלוסייה הישראלית השתייכו, לפי נתונים שנאספו כמה שנים קודם לכן, לרצף רחב של מסורתיות.

השלכות מעשיות

ההשלכה הישירה ביותר עבור ישראל, כפי שעולה מדברי פסיג, היא הצורך להשקיע בבריתות רבות ומגוונות ולא להסתמך על כוח עצמי בלבד. הדבר כולל מעקב אחר השאלה אילו מבעלות הברית של ארצות הברית מתיישרות עמה בפועל, ואילו מדינות מנסות לשמור על עמימות או לפעול בשני המחנות.

רגע מקור רלוונטי: [00:11:51]–[00:12:30], הדגש על בריתות כתנאי מרכזי להצלחת מעצמות. המסר המעשי השני הוא להימנע משאננות.

גם אם ישראל מדורגת כמעצמה, גודלה הקטן וחוסר העומק האסטרטגי שלה יוצרים מגבלות שאסור לטשטש באמצעות הצלחות צבאיות או טכנולוגיות. בתחום האנרגיה, משמעות הדברים היא שאין להניח שהנפט יאבד במהירות את חשיבותו.

לפי המסגרת שהציג פסיג, מדינות וארגונים צריכים להיערך במקביל להמשך תלות בדלקים מאובנים ולמעבר הדרגתי למקורות אחרים, במקום לבנות על שינוי מיידי.